תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק א

א איש היה בארץ-עוץ, איוב שמו; והיה האיש ההוא, תם וישר וירא אלהים--וסר מרע. ב ויולדו לו שבעה בנים, ושלוש בנות. ג ויהי מקנהו שבעת אלפי-צאן ושלשת אלפי גמלים, וחמש מאות צמד-בקר וחמש מאות אתונות, ועבדה, רבה מאד; ויהי האיש ההוא, גדול מכל-בני-קדם. ד והלכו בניו ועשו משתה, בית איש יומו; ושלחו, וקראו לשלשת אחיתיהם, לאכל ולשתות, עמהם. ה ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם, והשכים בבקר והעלה עלות מספר כלם--כי אמר איוב, אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם: ככה יעשה איוב, כל-הימים. {פ}

ו ויהי היום--ויבאו בני האלהים, להתיצב על-יהוה; ויבוא גם-השטן, בתוכם. ז ויאמר יהוה אל-השטן, מאין תבא; ויען השטן את-יהוה, ויאמר, משוט בארץ, ומהתהלך בה. ח ויאמר יהוה אל-השטן, השמת לבך על-עבדי איוב: כי אין כמהו בארץ, איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. ט ויען השטן את-יהוה, ויאמר: החנם, ירא איוב אלהים. י הלא-את אתה שכת בעדו ובעד-ביתו, ובעד כל-אשר-לו--מסביב: מעשה ידיו ברכת, ומקנהו פרץ בארץ. יא ואולם שלח-נא ידך, וגע בכל-אשר-לו--אם-לא על-פניך, יברכך. יב ויאמר יהוה אל-השטן, הנה כל-אשר-לו בידך--רק אליו, אל-תשלח ידך; ויצא, השטן, מעם, פני יהוה. יג ויהי, היום; ובניו ובנתיו אכלים ושתים יין, בבית אחיהם הבכור. יד ומלאך בא אל-איוב, ויאמר: הבקר היו חרשות, והאתנות רעות על-ידיהם. טו ותפל שבא ותקחם, ואת-הנערים הכו לפי-חרב; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך. טז עוד זה מדבר, וזה בא ויאמר, אש אלהים נפלה מן-השמים, ותבער בצאן ובנערים ותאכלם; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך. יז עוד זה מדבר, וזה בא ויאמר, כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על-הגמלים ויקחום, ואת-הנערים הכו לפי-חרב; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך. יח עד זה מדבר, וזה בא ויאמר: בניך ובנותיך אכלים ושתים יין, בבית אחיהם הבכור. יט והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר, ויגע בארבע פנות הבית, ויפל על-הנערים, וימותו; ואמלטה רק-אני לבדי, להגיד לך. כ ויקם איוב ויקרע את-מעלו, ויגז את-ראשו; ויפל ארצה, וישתחו. כא ויאמר ערם יצתי מבטן אמי, וערם אשוב שמה--יהוה נתן, ויהוה לקח; יהי שם יהוה, מברך. כב בכל-זאת, לא-חטא איוב; ולא-נתן תפלה, לאלהים. {פ}