תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק כא

א                  ויען איוב, ויאמר.
ב  שמעו שמוע, מלתי;    ותהי-זאת, תנחומתיכם.
ג  שאוני, ואנכי אדבר;    ואחר דברי תלעיג.
ד  האנכי, לאדם שיחי;    ואם-מדוע, לא-תקצר רוחי.
ה  פנו-אלי והשמו;    ושימו יד על-פה.
ו  ואם-זכרתי ונבהלתי;    ואחז בשרי, פלצות.
ז  מדוע, רשעים יחיו;    עתקו, גם-גברו חיל.
ח  זרעם נכון לפניהם עמם;    וצאצאיהם, לעיניהם.
ט  בתיהם שלום מפחד;    ולא שבט אלוה עליהם.
י  שורו עבר, ולא יגעל;    תפלט פרתו, ולא תשכל.
יא  ישלחו כצאן, עויליהם;    וילדיהם, ירקדון.
יב  ישאו, כתף וכנור;    וישמחו, לקול עוגב.
יג  יבלו יכלו בטוב ימיהם;    וברגע, שאול יחתו.
יד  ויאמרו לאל, סור ממנו;    ודעת דרכיך, לא חפצנו.
טו  מה-שדי כי-נעבדנו;    ומה-נועיל, כי נפגע-בו.
טז  הן לא בידם טובם;    עצת רשעים, רחקה מני.
יז  כמה, נר-רשעים ידעך--    ויבא עלימו אידם;
חבלים,    יחלק באפו.
יח  יהיו, כתבן לפני-רוח;    וכמץ, גנבתו סופה.
יט  אלוה, יצפן-לבניו אונו;    ישלם אליו וידע.
כ  יראו עינו כידו;    ומחמת שדי ישתה.
כא  כי מה-חפצו בביתו אחריו;    ומספר חדשיו חצצו.
כב  הלאל ילמד-דעת;    והוא, רמים ישפוט.
כג  זה--ימות, בעצם תמו;    כלו, שלאנן ושליו.
כד  עטיניו, מלאו חלב;    ומח עצמותיו ישקה.
כה  וזה--ימות, בנפש מרה;    ולא-אכל, בטובה.
כו  יחד, על-עפר ישכבו;    ורמה, תכסה עליהם.
כז  הן ידעתי, מחשבותיכם;    ומזמות, עלי תחמסו.
כח  כי תאמרו, איה בית-נדיב;    ואיה, אהל משכנות רשעים.
כט  הלא שאלתם, עוברי דרך;    ואתתם, לא תנכרו.
ל  כי ליום איד, יחשך רע;    ליום עברות יובלו.
לא  מי-יגיד על-פניו דרכו;    והוא-עשה, מי ישלם-לו.
לב  והוא, לקברות יובל;    ועל-גדיש ישקוד.
לג  מתקו-לו, רגבי-נחל:    ואחריו, כל-אדם ימשוך; ולפניו, אין מספר.
לד  ואיך, תנחמוני הבל;    ותשובתיכם, נשאר-מעל.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב