תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק לד

א                  ויען אליהוא, ויאמר.
ב  שמעו חכמים מיליי;    ויודעים, האזינו לי.
ג  כי-אוזן, מילין תבחן;    וחיך, יטעם לאכול.
ד  משפט נבחרה-לנו;    נדעה בינינו מה-טוב.
ה  כי-אמר איוב צדקתי;    ואל, הסיר משפטי.
ו  על-משפטי אכזב;    אנוש חיצי בלי-פשע.
ז  מי-גבר כאיוב;    ישתה-לעג כמים.
ח  וארח לחברה, עם-פועלי אוון;    וללכת, עם-אנשי-רשע.
ט  כי-אמר, לא יסכון-גבר--    ברצותו, עם-אלוהים.
י  לכן, אנשי לבב--    שמעו-לי:
חלילה לאל מרשע;    ושדיי מעוול.
יא  כי פועל אדם, ישלם-לו;    וכאורח איש, ימציאנו.
יב  אף-אומנם, אל לא-ירשיע;    ושדיי, לא-יעוות משפט.
יג  מי-פקד עליו ארצה;    ומי שם, תבל כולה.
יד  אם-ישים אליו ליבו;    רוחו ונשמתו, אליו יאסוף.
טו  יגווע כל-בשר יחד;    ואדם, על-עפר ישוב.
טז  ואם-בינה, שמעה-זאת;    האזינה, לקול מיליי.
יז  האף שונא משפט יחבוש;    ואם-צדיק כביר תרשיע.
יח  האמור למלך בלייעל--    רשע, אל-נדיבים.
יט  אשר לא-נשא, פני שרים,    ולא ניכר-שוע, לפני-דל:
כי-מעשה ידיו    כולם.
כ  רגע, ימותו--    וחצות לילה:
יגועשו עם ויעבורו;    ויסירו אביר, לא ביד.
כא  כי-עיניו, על-דרכי-איש;    וכל-צעדיו יראה.
כב  אין-חושך, ואין צלמוות--    להיסתר שם, פועלי אוון.
כג  כי לא על-איש, ישים עוד--    להלוך אל-אל, במשפט.
כד  ירוע כבירים לא-חקר;    ויעמד אחרים תחתם.
כה  לכן--יכיר, מעבדיהם;    והפך לילה, ויידכאו.
כו  תחת-רשעים ספקם--    במקום רואים.
כז  אשר על-כן, סרו מאחריו;    וכל-דרכיו, לא השכילו.
כח  להביא עליו, צעקת-דל;    וצעקת עניים ישמע.
כט  והוא ישקיט, ומי ירשיע--    ויסתר פנים, ומי ישורנו;
ועל-גוי ועל-אדם    יחד.
ל  ממלוך, אדם חנף--    ממוקשי עם.
לא  כי-אל-אל, האמר נשאתי--    לא אחבול.
לב  בלעדי אחזה, אתה הורני;    אם-עוול פעלתי, לא אוסיף.
לג  המעימך ישלמנה, כי-מאסת--כי-אתה תבחר ולא-אני;    ומה-ידעת דבר.
לד  אנשי לבב, יאמרו לי;    וגבר חכם, שומע לי.
לה  איוב, לא-בדעת ידבר;    ודבריו, לא בהשכל.
לו  אבי--ייבחן איוב עד-נצח:    על-תשובות, באנשי-אוון.
לז  כי יוסיף על-חטאתו פשע, בינינו ישפוק;    וירב אמריו לאל.