תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ויען אליהוא, ויאמר.
ב שמעו חכמים מיליי; ויודעים, האזינו לי.
ג כי־אוזן, מילין תבחן; וחיך, יטעם לאכול.
ד משפט נבחרה־לנו; נדעה בינינו מה־טוב.
ה כי־אמר איוב צדקתי; ואל, הסיר משפטי.
ו על־משפטי אכזב; אנוש חיצי בלי־פשע.
ז מי־גבר כאיוב; ישתה־לעג כמים.
ח וארח לחברה, עם־פועלי אוון; וללכת, עם־אנשי־רשע.
ט כי־אמר, לא יסכון־גבר-- ברצותו, עם־אלוהים.
י לכן, אנשי לבב-- שמעו־לי:
חלילה לאל מרשע; ושדיי מעוול.
יא כי פועל אדם, ישלם־לו; וכאורח איש, ימציאנו.
יב אף־אומנם, אל לא־ירשיע; ושדיי, לא־יעוות משפט.
יג מי־פקד עליו ארצה; ומי שם, תבל כולה.
יד אם־ישים אליו ליבו; רוחו ונשמתו, אליו יאסוף.
טו יגווע כל־בשר יחד; ואדם, על־עפר ישוב.
טז ואם־בינה, שמעה־זאת; האזינה, לקול מיליי.
יז האף שונא משפט יחבוש; ואם־צדיק כביר תרשיע.
יח האמור למלך בלייעל-- רשע, אל־נדיבים.
יט אשר לא־נשא, פני שרים, ולא ניכר־שוע, לפני־דל:
כי־מעשה ידיו כולם.
כ רגע, ימותו-- וחצות לילה:
יגועשו עם ויעבורו; ויסירו אביר, לא ביד.
כא כי־עיניו, על־דרכי־איש; וכל־צעדיו יראה.
כב אין־חושך, ואין צלמוות-- להיסתר שם, פועלי אוון.
כג כי לא על־איש, ישים עוד-- להלוך אל־אל, במשפט.
כד ירוע כבירים לא־חקר; ויעמד אחרים תחתם.
כה לכן--יכיר, מעבדיהם; והפך לילה, ויידכאו.
כו תחת־רשעים ספקם-- במקום רואים.
כז אשר על־כן, סרו מאחריו; וכל־דרכיו, לא השכילו.
כח להביא עליו, צעקת־דל; וצעקת עניים ישמע.
כט והוא ישקיט, ומי ירשיע-- ויסתר פנים, ומי ישורנו;
ועל־גוי ועל־אדם יחד.
ל ממלוך, אדם חנף-- ממוקשי עם.
לא כי־אל־אל, האמר נשאתי-- לא אחבול.
לב בלעדי אחזה, אתה הורני; אם־עוול פעלתי, לא אוסיף.
לג המעימך ישלמנה, כי־מאסת--כי־אתה תבחר ולא־אני; ומה־ידעת דבר.
לד אנשי לבב, יאמרו לי; וגבר חכם, שומע לי.
לה איוב, לא־בדעת ידבר; ודבריו, לא בהשכל.
לו אבי--ייבחן איוב עד־נצח: על־תשובות, באנשי־אוון.
לז כי יוסיף על־חטאתו פשע, בינינו ישפוק; וירב אמריו לאל.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב