תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק טו

א                  ויען, אליפז התימני; ויאמר.
ב  החכם, יענה דעת־רוח;    וימלא קדים בטנו.
ג  הוכח בדבר, לא יסכון;    ומילים, לא־יועיל בם.
ד  אף־אתה, תפר יראה;    ותגרע שיחה, לפני־אל.
ה  כי יאלף עוונך פיך;    ותבחר, לשון ערומים.
ו  ירשיעך פיך ולא־אני;    ושפתיך, יענו־בך.
ז  הראישון אדם, תיוולד;    ולפני גבעות חוללת.
ח  הבסוד אלוה תשמע;    ותגרע אליך חכמה.
ט  מה־ידעת, ולא נדע;    תבין, ולא־עימנו הוא.
י  גם־שב גם־ישיש בנו--    כביר מאביך ימים.
יא  המעט ממך, תנחומות אל;    ודבר, לאט עימך.
יב  מה־ייקחך ליבך;    ומה־ירזמון עיניך.
יג  כי־תשיב אל־אל רוחך;    והוצאת מפיך מילין.
יד  מה־אנוש כי־יזכה;    וכי־יצדק, ילוד אישה.
טו  הן בקדושיו, לא יאמין;    ושמיים, לא־זכו בעיניו.
טז  אף, כי־נתעב ונאלח;    איש־שותה כמים עוולה.
יז  אחווך שמע־לי;    וזה־חזיתי, ואספרה.
יח  אשר־חכמים יגידו;    ולא כיחדו, מאבותם.
יט  להם לבדם, ניתנה הארץ;    ולא־עבר זר בתוכם.
כ  כל־ימי רשע, הוא מתחולל;    ומספר שנים, נצפנו לעריץ.
כא  קול־פחדים באוזניו;    בשלום, שודד יבואנו.
כב  לא־יאמין שוב, מני־חושך;    וצפוי הוא אלי־חרב.
כג  נודד הוא ללחם איה;    ידע, כי־נכון בידו יום־חושך.
כד  יבעתוהו, צר ומצוקה;    תתקפהו, כמלך עתיד לכידור.
כה  כי־נטה אל־אל ידו;    ואל־שדיי, יתגבר.
כו  ירוץ אליו בצוואר;    בעבי, גבי מגיניו.
כז  כי־כיסה פניו בחלבו;    ויעש פימה עלי־כסל.
כח  וישכון, ערים נכחדות--בתים, לא־יישבו למו:    אשר התעתדו לגלים.
כט  לא־יעשר, ולא־יקום חילו;    ולא־ייטה לארץ מנלם.
ל  לא־יסור, מני־חושך--יונקתו, תייבש שלהבת;    ויסור, ברוח פיו.
לא  אל־יאמן בשוא נתעה:    כי־שוא, תהיה תמורתו.
לב  בלא־יומו, תימלא;    וכיפתו, לא רעננה.
לג  יחמוס כגפן בסרו;    וישלך כזית, ניצתו.
לד  כי־עדת חנף גלמוד;    ואש, אכלה אוהלי־שוחד.
לה  הרה עמל, וילוד אוון;    ובטנם, תכין מרמה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב