תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק כח

א  כי יש לכסף מוצא;    ומקום, לזהב יזוקו.
ב  ברזל, מעפר יוקח;    ואבן, יצוק נחושה.
ג  קץ, שם לחושך, ולכל-תכלית, הוא חוקר:    אבן אופל וצלמוות.
ד  פרץ נחל, מעם-גר--הנשכחים מני-רגל;    דלו מאנוש נעו.
ה  ארץ--ממנה ייצא-לחם;    ותחתיה, נהפך כמו-אש.
ו  מקום-ספיר אבניה;    ועפרות זהב לו.
ז  נתיב, לא-ידעו עיט;    ולא שזפתו, עין איה.
ח  לא-הדריכוהו בני-שחץ;    לא-עדה עליו שחל.
ט  בחלמיש, שלח ידו;    הפך משורש הרים.
י  בצורות, יאורים ביקע;    וכל-יקר, ראתה עינו.
יא  מבכי, נהרות חיבש;    ותעלומה, יוציא אור.

יב  והחכמה, מאיין תימצא;    ואי זה, מקום בינה.
יג  לא-ידע אנוש ערכה;    ולא תימצא, בארץ החיים.
יד  תהום אמר, לא בי-היא;    וים אמר, אין עימדי.
טו  לא-יותן סגור תחתיה;    ולא יישקל, כסף מחירה.
טז  לא-תסולה, בכתם אופיר;    בשוהם יקר וספיר.
יז  לא-יערכנה זהב, וזכוכית;    ותמורתה כלי-פז.
יח  ראמות וגביש, לא ייזכר;    ומשך חכמה, מפנינים.
יט  לא-יערכנה, פטדת-כוש;    בכתם טהור, לא תסולה.
כ  והחכמה, מאיין תבוא;    ואי זה, מקום בינה.
כא  ונעלמה, מעיני כל-חי;    ומעוף השמיים נסתרה.
כב  אבדון ומוות, אמרו;    באוזנינו, שמענו שמעה.
כג  אלוהים, הבין דרכה;    והוא, ידע את-מקומה.
כד  כי-הוא, לקצות-הארץ יביט;    תחת כל-השמיים יראה.
כה  לעשות לרוח משקל;    ומים, תיכן במידה.
כו  בעשותו למטר חוק;    ודרך, לחזיז קולות.
כז  אז ראה, ויספרה;    הכינה, וגם-חקרה.
כח  ויאמר, לאדם--הן יראת אדוניי, היא חכמה;    וסור מרע בינה.