תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק לג

א  ואולם--שמע־נא איוב מיליי;    וכל־דבריי האזינה.
ב  הנה־נא, פתחתי פי;    דיברה לשוני בחיכי.
ג  יושר־ליבי אמריי;    ודעת שפתיי, ברור מיללו.
ד  רוח־אל עשתני;    ונשמת שדיי תחייני.
ה  אם־תוכל השיבני;    ערכה לפניי, התייצבה.
ו  הן־אני כפיך לאל;    מחומר, קורצתי גם־אני.
ז  הנה אימתי, לא תבעתך;    ואכפי, עליך לא־יכבד.
ח  אך, אמרת באוזניי;    וקול מילין אשמע.
ט  זך אני, בלי־פשע:    חף אנוכי; ולא עוון לי.
י  הן תנואות, עליי ימצא;    יחשבני לאויב לו.
יא  ישם בסד רגליי;    ישמור, כל־אורחותיי.
יב  הן־זאת לא־צדקת אענך:    כי־ירבה אלוה, מאנוש.
יג  מדוע, אליו ריבות:    כי כל־דבריו, לא יענה.
יד  כי־באחת ידבר־אל;    ובשתיים, לא ישורנה.
טו  בחלום, חזיון לילה--בנפול תרדמה, על־אנשים;    בתנומות, עלי משכב.
טז  אז יגלה, אוזן אנשים;    ובמוסרם יחתום.
יז  להסיר, אדם מעשה;    וגווה מגבר יכסה.
יח  יחשוך נפשו, מני־שחת;    וחיתו, מעבור בשלח.
יט  והוכח במכאוב, על־משכבו;    ורוב עצמיו איתן.
כ  וזיהמתו חיתו לחם;    ונפשו, מאכל תאווה.
כא  ייכל בשרו מרואי;    ושופו עצמותיו, לא רואו.
כב  ותקרב לשחת נפשו;    וחיתו, לממיתים.
כג  אם־יש עליו, מלאך--מליץ, אחד מני־אלף:    להגיד לאדם יושרו.
כד  ויחוננו--ויאמר, פדעהו מרדת שחת;    מצאתי כופר.
כה  רוטפש בשרו מנוער;    ישוב, לימי עלומיו.
כו  יעתר אל־אלוה, וירצהו,    וירא פניו, בתרועה;
וישב לאנוש,    צדקתו.
כז  ישור, על־אנשים, ויאמר, חטאתי וישר העוויתי;    ולא־שווה לי.
כח  פדה נפשו, מעבור בשחת;    וחיתו, באור תראה.
כט  הן־כל־אלה, יפעל־אל--    פעמיים שלוש עם־גבר.
ל  להשיב נפשו, מני־שחת--    ליאור, באור החיים.
לא  הקשב איוב שמע־לי;    החרש, ואנוכי אדבר.
לב  אם־יש־מילין השיבני;    דבר, כי־חפצתי צדקך.
לג  אם־אין, אתה שמע־לי;    החרש, ואאלפך חכמה.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב