תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ואולם--שמע־נא איוב מיליי; וכל־דבריי האזינה.
ב הנה־נא, פתחתי פי; דיברה לשוני בחיכי.
ג יושר־ליבי אמריי; ודעת שפתיי, ברור מיללו.
ד רוח־אל עשתני; ונשמת שדיי תחייני.
ה אם־תוכל השיבני; ערכה לפניי, התייצבה.
ו הן־אני כפיך לאל; מחומר, קורצתי גם־אני.
ז הנה אימתי, לא תבעתך; ואכפי, עליך לא־יכבד.
ח אך, אמרת באוזניי; וקול מילין אשמע.
ט זך אני, בלי־פשע: חף אנוכי; ולא עוון לי.
י הן תנואות, עליי ימצא; יחשבני לאויב לו.
יא ישם בסד רגליי; ישמור, כל־אורחותיי.
יב הן־זאת לא־צדקת אענך: כי־ירבה אלוה, מאנוש.
יג מדוע, אליו ריבות: כי כל־דבריו, לא יענה.
יד כי־באחת ידבר־אל; ובשתיים, לא ישורנה.
טו בחלום, חזיון לילה--בנפול תרדמה, על־אנשים; בתנומות, עלי משכב.
טז אז יגלה, אוזן אנשים; ובמוסרם יחתום.
יז להסיר, אדם מעשה; וגווה מגבר יכסה.
יח יחשוך נפשו, מני־שחת; וחיתו, מעבור בשלח.
יט והוכח במכאוב, על־משכבו; ורוב עצמיו איתן.
כ וזיהמתו חיתו לחם; ונפשו, מאכל תאווה.
כא ייכל בשרו מרואי; ושופו עצמותיו, לא רואו.
כב ותקרב לשחת נפשו; וחיתו, לממיתים.
כג אם־יש עליו, מלאך--מליץ, אחד מני־אלף: להגיד לאדם יושרו.
כד ויחוננו--ויאמר, פדעהו מרדת שחת; מצאתי כופר.
כה רוטפש בשרו מנוער; ישוב, לימי עלומיו.
כו יעתר אל־אלוה, וירצהו, וירא פניו, בתרועה;
וישב לאנוש, צדקתו.
כז ישור, על־אנשים, ויאמר, חטאתי וישר העוויתי; ולא־שווה לי.
כח פדה נפשו, מעבור בשחת; וחיתו, באור תראה.
כט הן־כל־אלה, יפעל־אל-- פעמיים שלוש עם־גבר.
ל להשיב נפשו, מני־שחת-- ליאור, באור החיים.
לא הקשב איוב שמע־לי; החרש, ואנוכי אדבר.
לב אם־יש־מילין השיבני; דבר, כי־חפצתי צדקך.
לג אם־אין, אתה שמע־לי; החרש, ואאלפך חכמה.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב