תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ה

א  קרא־נא, היש עונך;    ואל־מי מקדושים תפנה.
ב  כי־לאוויל, יהרוג־כעש;    ופותה, תמית קנאה.
ג  אני־ראיתי, אוויל משריש;    ואקוב נווהו פתאום.
ד  ירחקו בניו מישע;    ויידכאו בשער, ואין מציל.
ה  אשר קצירו, רעב יאכל--ואל־מצינים ייקחהו;    ושאף צמים חילם.
ו  כי, לא־ייצא מעפר אוון;    ומאדמה, לא־יצמח עמל.
ז  כי־אדם, לעמל יולד;    ובני־רשף, יגביהו עוף.
ח  אולם--אני, אדרוש אל־אל;    ואל־אלוהים, אשים דברתי.
ט  עושה גדולות, ואין חקר;    נפלאות, עד־אין מספר.
י  הנותן מטר, על־פני־ארץ;    ושולח מים, על־פני חוצות.
יא  לשום שפלים למרום;    וקודרים, שגבו ישע.
יב  מפר, מחשבות ערומים;    ולא־תעשינה ידיהם, תושייה.
יג  לוכד חכמים בעורמם;    ועצת נפתלים נמהרה.
יד  יומם יפגשו־חושך;    וכלילה, ימששו בצוהריים.
טו  ויושע מחרב, מפיהם;    ומיד חזק אביון.
טז  ותהי לדל תקווה;    ועולתה, קפצה פיה.
יז  הנה אשרי אנוש, יוכיחנו אלוה;    ומוסר שדיי, אל־תמאס.
יח  כי הוא יכאיב ויחבש;    ימחץ, וידיו תרפינה.
יט  בשש צרות, יצילך;    ובשבע, לא־ייגע בך רע.
כ  ברעב, פדך ממוות;    ובמלחמה, מידי חרב.
כא  בשוט לשון, תיחבא;    ולא־תירא משוד, כי יבוא.
כב  לשוד ולכפן תשחק;    ומחית הארץ, אל־תירא.
כג  כי עם־אבני השדה בריתך;    וחית השדה, הושלמה־לך.
כד  וידעת, כי־שלום אוהלך;    ופקדת נווך, ולא תחטא.
כה  וידעת, כי־רב זרעך;    וצאצאיך, כעשב הארץ.
כו  תבוא בכלח אלי־קבר;    כעלות גדיש בעיתו.
כז  הנה־זאת חקרנוה כן־היא;    שמענה, ואתה דע־לך.