תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ה

א  קרא-נא, היש עונך;    ואל-מי מקדושים תפנה.
ב  כי-לאוויל, יהרוג-כעש;    ופותה, תמית קנאה.
ג  אני-ראיתי, אוויל משריש;    ואקוב נווהו פתאום.
ד  ירחקו בניו מישע;    ויידכאו בשער, ואין מציל.
ה  אשר קצירו, רעב יאכל--ואל-מצינים ייקחהו;    ושאף צמים חילם.
ו  כי, לא-ייצא מעפר אוון;    ומאדמה, לא-יצמח עמל.
ז  כי-אדם, לעמל יולד;    ובני-רשף, יגביהו עוף.
ח  אולם--אני, אדרוש אל-אל;    ואל-אלוהים, אשים דברתי.
ט  עושה גדולות, ואין חקר;    נפלאות, עד-אין מספר.
י  הנותן מטר, על-פני-ארץ;    ושולח מים, על-פני חוצות.
יא  לשום שפלים למרום;    וקודרים, שגבו ישע.
יב  מפר, מחשבות ערומים;    ולא-תעשינה ידיהם, תושייה.
יג  לוכד חכמים בעורמם;    ועצת נפתלים נמהרה.
יד  יומם יפגשו-חושך;    וכלילה, ימששו בצוהריים.
טו  ויושע מחרב, מפיהם;    ומיד חזק אביון.
טז  ותהי לדל תקווה;    ועולתה, קפצה פיה.
יז  הנה אשרי אנוש, יוכיחנו אלוה;    ומוסר שדיי, אל-תמאס.
יח  כי הוא יכאיב ויחבש;    ימחץ, וידיו תרפינה.
יט  בשש צרות, יצילך;    ובשבע, לא-ייגע בך רע.
כ  ברעב, פדך ממוות;    ובמלחמה, מידי חרב.
כא  בשוט לשון, תיחבא;    ולא-תירא משוד, כי יבוא.
כב  לשוד ולכפן תשחק;    ומחית הארץ, אל-תירא.
כג  כי עם-אבני השדה בריתך;    וחית השדה, הושלמה-לך.
כד  וידעת, כי-שלום אוהלך;    ופקדת נווך, ולא תחטא.
כה  וידעת, כי-רב זרעך;    וצאצאיך, כעשב הארץ.
כו  תבוא בכלח אלי-קבר;    כעלות גדיש בעיתו.
כז  הנה-זאת חקרנוה כן-היא;    שמענה, ואתה דע-לך.