תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ויען איוב, ויאמר.
ב אומנם, ידעתי כי־כן; ומה־יצדק אנוש עם־אל.
ג אם־יחפוץ, לריב עימו-- לא־יעננו, אחת מני־אלף.
ד חכם לבב, ואמיץ כוח-- מי־הקשה אליו, וישלם.
ה המעתיק הרים, ולא ידעו-- אשר הפכם באפו.
ו המרגיז ארץ, ממקומה; ועמודיה, יתפלצון.
ז האומר לחרס, ולא יזרח; ובעד כוכבים יחתום.
ח נוטה שמיים לבדו; ודורך, על־במותי ים.
ט עושה־עש, כסיל וכימה; וחדרי תימן.
י עושה גדולות, עד־אין חקר; ונפלאות, עד־אין מספר.
יא הן יעבור עליי, ולא אראה; ויחלוף, ולא־אבין לו.
יב הן יחתוף, מי ישיבנו; מי־יאמר אליו, מה־תעשה.
יג אלוה, לא־ישיב אפו; תחתיו שחחו, עוזרי רהב.
יד אף, כי־אנוכי אעננו; אבחרה דבריי עימו.
טו אשר אם־צדקתי, לא אענה; למשופטי, אתחנן.
טז אם־קראתי ויענני-- לא־אאמין, כי־יאזין קולי.
יז אשר־בשערה ישופני; והרבה פצעיי חינם.
יח לא־ייתנני, השב רוחי: כי ישביעני, ממרורים.
יט אם־לכוח אמיץ הנה; ואם־למשפט, מי יועידני.
כ אם־אצדק, פי ירשיעני; תם־אני, ויעקשני.
כא תם־אני, לא־אדע נפשי; אמאס חיי.
כב אחת, היא: על־כן אמרתי--תם ורשע, הוא מכלה.
כג אם־שוט, ימית פתאום-- למסת נקיים ילעג.
כד ארץ, ניתנה ביד־רשע-- פני־שופטיה יכסה;
אם־לא איפוא מי־הוא.
כה וימיי קלו, מני־רץ; ברחו, לא־ראו טובה.
כו חלפו, עם־אונייות אבה; כנשר, יטוש עלי־אוכל.
כז אם־אומרי, אשכחה שיחי; אעזבה פניי ואבליגה.
כח יגורתי כל־עצבותיי; ידעתי, כי־לא תנקני.
כט אנוכי ארשע; למה־זה, הבל איגע.
ל אם־התרחצתי במי־שלג; והזיכותי, בבור כפיי.
לא אז, בשחת תטבלני; ותיעבוני, שלמותיי.
לב כי־לא־איש כמוני אעננו; נבוא יחדיו, במשפט.
לג לא יש־בינינו מוכיח-- ישת ידו על־שנינו.
לד יסר מעליי שבטו; ואימתו, אל־תבעתני.
לה אדברה, ולא איראנו: כי לא־כן אנוכי, עימדי.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב