תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ט

א                  ויען איוב, ויאמר.
ב  אומנם, ידעתי כי־כן;    ומה־יצדק אנוש עם־אל.
ג  אם־יחפוץ, לריב עימו--    לא־יעננו, אחת מני־אלף.
ד  חכם לבב, ואמיץ כוח--    מי־הקשה אליו, וישלם.
ה  המעתיק הרים, ולא ידעו--    אשר הפכם באפו.
ו  המרגיז ארץ, ממקומה;    ועמודיה, יתפלצון.
ז  האומר לחרס, ולא יזרח;    ובעד כוכבים יחתום.
ח  נוטה שמיים לבדו;    ודורך, על־במותי ים.
ט  עושה־עש, כסיל וכימה;    וחדרי תימן.
י  עושה גדולות, עד־אין חקר;    ונפלאות, עד־אין מספר.
יא  הן יעבור עליי, ולא אראה;    ויחלוף, ולא־אבין לו.
יב  הן יחתוף, מי ישיבנו;    מי־יאמר אליו, מה־תעשה.
יג  אלוה, לא־ישיב אפו;    תחתיו שחחו, עוזרי רהב.
יד  אף, כי־אנוכי אעננו;    אבחרה דבריי עימו.
טו  אשר אם־צדקתי, לא אענה;    למשופטי, אתחנן.
טז  אם־קראתי ויענני--    לא־אאמין, כי־יאזין קולי.
יז  אשר־בשערה ישופני;    והרבה פצעיי חינם.
יח  לא־ייתנני, השב רוחי:    כי ישביעני, ממרורים.
יט  אם־לכוח אמיץ הנה;    ואם־למשפט, מי יועידני.
כ  אם־אצדק, פי ירשיעני;    תם־אני, ויעקשני.
כא  תם־אני, לא־אדע נפשי;    אמאס חיי.
כב  אחת, היא:    על־כן אמרתי--תם ורשע, הוא מכלה.
כג  אם־שוט, ימית פתאום--    למסת נקיים ילעג.
כד  ארץ, ניתנה ביד־רשע--    פני־שופטיה יכסה;
אם־לא איפוא    מי־הוא.
כה  וימיי קלו, מני־רץ;    ברחו, לא־ראו טובה.
כו  חלפו, עם־אונייות אבה;    כנשר, יטוש עלי־אוכל.
כז  אם־אומרי, אשכחה שיחי;    אעזבה פניי ואבליגה.
כח  יגורתי כל־עצבותיי;    ידעתי, כי־לא תנקני.
כט  אנוכי ארשע;    למה־זה, הבל איגע.
ל  אם־התרחצתי במי־שלג;    והזיכותי, בבור כפיי.
לא  אז, בשחת תטבלני;    ותיעבוני, שלמותיי.
לב  כי־לא־איש כמוני אעננו;    נבוא יחדיו, במשפט.
לג  לא יש־בינינו מוכיח--    ישת ידו על־שנינו.
לד  יסר מעליי שבטו;    ואימתו, אל־תבעתני.
לה  אדברה, ולא איראנו:    כי לא־כן אנוכי, עימדי.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב