תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק לז

א  אף־לזאת, יחרד ליבי;    וייתר, ממקומו.
ב  שמעו שמוע ברוגז קולו;    והגה, מפיו ייצא.
ג  תחת־כל־השמיים ישרהו;    ואורו, על־כנפות הארץ.
ד  אחריו, ישאג־קול--    ירעם, בקול גאונו;
ולא יעקבם,    כי־יישמע קולו.
ה  ירעם אל בקולו, נפלאות;    עושה גדולות, ולא נדע.
ו  כי לשלג, יאמר--    הווא־ארץ:
וגשם מטר;    וגשם, מטרות עוזו.
ז  ביד־כל־אדם יחתום--    לדעת, כל־אנשי מעשהו.
ח  ותבוא חיה במו־ארב;    ובמעונותיה תשכון.
ט  מן־החדר, תבוא סופה;    וממזרים קרה.
י  מנשמת־אל ייתן־קרח;    ורוחב מים במוצק.
יא  אף־ברי, יטריח עב;    יפיץ, ענן אורו.
יב  והוא מסיבות, מתהפך בתחבולותיו    לפועלם:
כול אשר יצוום,    על־פני תבל ארצה.
יג  אם־לשבט אם־לארצו--    אם־לחסד, ימציאהו.
יד  האזינה זאת איוב;    עמוד, והתבונן נפלאות אל.
טו  התדע, בשום־אלוה עליהם;    והופיע, אור עננו.
טז  התדע, על־מפלשי־עב;    מפלאות, תמים דעים.
יז  אשר־בגדיך חמים--    בהשקיט ארץ, מדרום.
יח  תרקיע עימו, לשחקים;    חזקים, כראי מוצק.
יט  הודיענו, מה־נאמר לו;    לא־נערוך, מפני־חושך.
כ  היסופר־לו, כי אדבר;    אם־אמר איש, כי יבולע.
כא  ועתה, לא ראו אור--    בהיר הוא, בשחקים;
ורוח עברה,    ותטהרם.
כב  מצפון, זהב יאתה;    על־אלוה, נורא הוד.
כג  שדיי לא־מצאנוהו, שגיא־כוח;    ומשפט ורוב־צדקה, לא יענה.
כד  לכן, יראוהו אנשים;    לא־יראה, כל־חכמי־לב.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב