תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק יט

א                  ויען איוב, ויאמר.
ב  עד-אנה, תוגיון נפשי;    ותדכאונני במילים.
ג  זה עשר פעמים, תכלימוני;    לא-תבושו, תהכרו-לי.
ד  ואף-אומנם שגיתי;    איתי, תלין משוגתי.
ה  אם-אומנם, עליי תגדילו;    ותוכיחו עליי, חרפתי.
ו  דעו-איפוא, כי-אלוה עיוותני;    ומצודו, עליי הקיף.
ז  הן אצעק חמס, ולא איענה;    אשווע, ואין משפט.
ח  אורחי גדר, ולא אעבור;    ועל נתיבותיי, חושך ישים.
ט  כבודי, מעליי הפשיט;    ויסר, עטרת ראשי.
י  ייתצני סביב, ואלך;    ויסע כעץ, תקוותי.
יא  ויחר עליי אפו;    ויחשבני לו כצריו.
יב  יחד, יבואו גדודיו--ויסולו עליי דרכם;    ויחנו סביב לאוהלי.
יג  אחיי, מעליי הרחיק;    ויודעיי, אך-זרו ממני.
יד  חדלו קרוביי;    ומיודעיי שכחוני.
טו  גרי ביתי ואמהותיי, לזר תחשבוני;    נוכרי, הייתי בעיניהם.
טז  לעבדי קראתי, ולא יענה;    במו-פי, אתחנן-לו.
יז  רוחי, זרה לאשתי;    וחנותי, לבני בטני.
יח  גם-עווילים, מאסו בי;    אקומה, וידברו-בי.
יט  תעבוני, כל-מתי סודי;    וזה-אהבתי, נהפכו-בי.
כ  בעורי ובבשרי, דבקה עצמי;    ואתמלטה, בעור שיניי.
כא  חונוני חונוני אתם ריעיי:    כי יד-אלוה, נגעה בי.
כב  למה, תרדפוני כמו-אל;    ומבשרי, לא תשבעו.
כג  מי-ייתן איפוא, וייכתבון מיליי:    מי-ייתן בספר ויוחקו.
כד  בעט-ברזל ועופרת--    לעד, בצור ייחצבון.
כה  ואני ידעתי, גואלי חי;    ואחרון, על-עפר יקום.
כו  ואחר עורי, ניקפו-זאת;    ומבשרי, אחזה אלוה.
כז  אשר אני, אחזה-לי--ועיניי ראו ולא-זר:    כלו כליותיי בחיקי.
כח  כי תאמרו, מה-נרדוף-לו;    ושורש דבר, נמצא-בי.
כט  גורו לכם, מפני-חרב--כי-חמה, עוונות חרב:    למען תדעון שדון.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב