תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק יט

א                  ויען איוב, ויאמר.
ב  עד־אנה, תוגיון נפשי;    ותדכאונני במילים.
ג  זה עשר פעמים, תכלימוני;    לא־תבושו, תהכרו־לי.
ד  ואף־אומנם שגיתי;    איתי, תלין משוגתי.
ה  אם־אומנם, עליי תגדילו;    ותוכיחו עליי, חרפתי.
ו  דעו־איפוא, כי־אלוה עיוותני;    ומצודו, עליי הקיף.
ז  הן אצעק חמס, ולא איענה;    אשווע, ואין משפט.
ח  אורחי גדר, ולא אעבור;    ועל נתיבותיי, חושך ישים.
ט  כבודי, מעליי הפשיט;    ויסר, עטרת ראשי.
י  ייתצני סביב, ואלך;    ויסע כעץ, תקוותי.
יא  ויחר עליי אפו;    ויחשבני לו כצריו.
יב  יחד, יבואו גדודיו--ויסולו עליי דרכם;    ויחנו סביב לאוהלי.
יג  אחיי, מעליי הרחיק;    ויודעיי, אך־זרו ממני.
יד  חדלו קרוביי;    ומיודעיי שכחוני.
טו  גרי ביתי ואמהותיי, לזר תחשבוני;    נוכרי, הייתי בעיניהם.
טז  לעבדי קראתי, ולא יענה;    במו־פי, אתחנן־לו.
יז  רוחי, זרה לאשתי;    וחנותי, לבני בטני.
יח  גם־עווילים, מאסו בי;    אקומה, וידברו־בי.
יט  תעבוני, כל־מתי סודי;    וזה־אהבתי, נהפכו־בי.
כ  בעורי ובבשרי, דבקה עצמי;    ואתמלטה, בעור שיניי.
כא  חונוני חונוני אתם ריעיי:    כי יד־אלוה, נגעה בי.
כב  למה, תרדפוני כמו־אל;    ומבשרי, לא תשבעו.
כג  מי־ייתן איפוא, וייכתבון מיליי:    מי־ייתן בספר ויוחקו.
כד  בעט־ברזל ועופרת--    לעד, בצור ייחצבון.
כה  ואני ידעתי, גואלי חי;    ואחרון, על־עפר יקום.
כו  ואחר עורי, ניקפו־זאת;    ומבשרי, אחזה אלוה.
כז  אשר אני, אחזה־לי--ועיניי ראו ולא־זר:    כלו כליותיי בחיקי.
כח  כי תאמרו, מה־נרדוף־לו;    ושורש דבר, נמצא־בי.
כט  גורו לכם, מפני־חרב--כי־חמה, עוונות חרב:    למען תדעון שדון.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב