תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ויען איוב, ויאמר.
ב שמעתי כאלה רבות; מנחמי עמל כולכם.
ג הקץ לדברי־רוח; או מה־ימריצך, כי תענה.
ד גם, אנוכי-- ככם אדברה:
לו יש נפשכם, תחת נפשי-- אחבירה עליכם במילים;
ואניעה עליכם, במו ראשי.
ה אאמצכם במו־פי; וניד שפתיי יחשוך.
ו אם־אדברה, לא־ייחשך כאבי; ואחדלה, מה־מני יהלוך.
ז אך־עתה הלאני; השימות, כל־עדתי.
ח ותקמטני, לעד היה; ויקם בי כחשי, בפניי יענה.
ט אפו טרף, וישטמני--חרק עליי בשיניו; צרי, ילטוש עיניו לי.
י פערו עליי, בפיהם--בחרפה, הכו לחיי; יחד, עליי יתמלאון.
יא יסגירני אל, אל עוויל; ועל־ידי רשעים ירטני.
יב שליו הייתי, ויפרפרני-- ואחז בעורפי, ויפצפצני;
ויקימני לו, למטרה.
יג יסובו עליי, רביו-- יפלח כליותיי, ולא יחמול;
ישפוך לארץ, מררתי.
יד יפרצני פרץ, על־פני־פרץ; ירוץ עליי כגיבור.
טו שק תפרתי, עלי גלדי; ועוללתי בעפר קרני.
טז פניי חומרמרו, מני־בכי; ועל עפעפיי צלמוות.
יז על, לא־חמס בכפיי; ותפילתי זכה.
יח ארץ, אל־תכסי דמי; ואל־יהי מקום, לזעקתי.
יט גם־עתה, הנה־בשמיים עדי; ושהדי, במרומים.
כ מליציי ריעיי; אל־אלוה, דלפה עיני.
כא ויוכח לגבר עם־אלוה; ובן־אדם לריעהו.
כב כי־שנות מספר יאתיו; ואורח לא־אשוב אהלוך.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב