תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק טז

א                  ויען איוב, ויאמר.
ב  שמעתי כאלה רבות;    מנחמי עמל כולכם.
ג  הקץ לדברי־רוח;    או מה־ימריצך, כי תענה.
ד  גם, אנוכי--    ככם אדברה:
לו יש נפשכם, תחת נפשי--    אחבירה עליכם במילים;
ואניעה עליכם,    במו ראשי.
ה  אאמצכם במו־פי;    וניד שפתיי יחשוך.
ו  אם־אדברה, לא־ייחשך כאבי;    ואחדלה, מה־מני יהלוך.
ז  אך־עתה הלאני;    השימות, כל־עדתי.
ח  ותקמטני, לעד היה;    ויקם בי כחשי, בפניי יענה.
ט  אפו טרף, וישטמני--חרק עליי בשיניו;    צרי, ילטוש עיניו לי.
י  פערו עליי, בפיהם--בחרפה, הכו לחיי;    יחד, עליי יתמלאון.
יא  יסגירני אל, אל עוויל;    ועל־ידי רשעים ירטני.
יב  שליו הייתי, ויפרפרני--    ואחז בעורפי, ויפצפצני;
ויקימני לו,    למטרה.
יג  יסובו עליי, רביו--    יפלח כליותיי, ולא יחמול;
ישפוך לארץ,    מררתי.
יד  יפרצני פרץ, על־פני־פרץ;    ירוץ עליי כגיבור.
טו  שק תפרתי, עלי גלדי;    ועוללתי בעפר קרני.
טז  פניי חומרמרו, מני־בכי;    ועל עפעפיי צלמוות.
יז  על, לא־חמס בכפיי;    ותפילתי זכה.
יח  ארץ, אל־תכסי דמי;    ואל־יהי מקום, לזעקתי.
יט  גם־עתה, הנה־בשמיים עדי;    ושהדי, במרומים.
כ  מליציי ריעיי;    אל־אלוה, דלפה עיני.
כא  ויוכח לגבר עם־אלוה;    ובן־אדם לריעהו.
כב  כי־שנות מספר יאתיו;    ואורח לא־אשוב אהלוך.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב