תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ג

א אחרי־כן, פתח איוב את־פיהו, ויקלל, את־יומו. {פ}
ב                  ויען איוב, ויאמר.
ג  יאבד יום, איוולד בו;    והלילה אמר, הורה גבר.
ד  היום ההוא,    יהי־חושך:
אל־ידרשהו אלוה ממעל;    ואל־תופע עליו נהרה.
ה  יגאלוהו, חושך וצלמוות--תשכון־עליו עננה;    יבעתוהו, כמרירי יום.
ו  הלילה ההוא,    ייקחהו־אופל:
אל־ייחד, בימי שנה;    במספר ירחים, אל־יבוא.
ז  הנה הלילה ההוא, יהי גלמוד;    אל־תבוא רננה בו.
ח  ייקבוהו אוררי־יום;    העתידים, עורר לוויתן.
ט  יחשכו, כוכבי נשפו:    יקו־לאור ואין; ואל־יראה, בעפעפי־שחר.
י  כי לא סגר, דלתי בטני;    ויסתר עמל, מעיניי.
יא  למה לא מרחם אמות;    מבטן יצאתי ואגווע.
יב  מדוע, קידמוני ברכיים;    ומה־שדיים, כי אינק.
יג  כי־עתה, שכבתי ואשקוט;    ישנתי, אז ינוח לי.
יד  עם־מלכים, ויועצי ארץ;    הבונים חורבות למו.
טו  או עם־שרים, זהב להם;    הממלאים בתיהם כסף.
טז  או כנפל טמון, לא אהיה;    כעוללים, לא־ראו אור.
יז  שם רשעים, חדלו רוגז;    ושם ינוחו, יגיעי כוח.
יח  יחד, אסירים שאננו;    לא שמעו, קול נוגש.
יט  קטון וגדול, שם הוא;    ועבד, חופשי מאדוניו.
כ  למה ייתן לעמל אור;    וחיים, למרי נפש.
כא  המחכים למוות ואיננו;    ויחפרוהו, ממטמונים.
כב  השמחים אלי־גיל--    ישישו, כי ימצאו־קבר.
כג  לגבר, אשר־דרכו נסתרה;    ויסך אלוה בעדו.
כד  כי־לפני לחמי, אנחתי תבוא;    וייתכו כמים, שאגותיי.
כה  כי פחד פחדתי, ויאתייני;    ואשר יגורתי, יבוא לי.
כו  לא שלוותי, ולא שקטתי ולא־נחתי;    ויבוא רוגז.