תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ויען, צופר הנעמתי; ויאמר.
ב לכן, שעיפיי ישיבוני; ובעבור, חושי בי.
ג מוסר כלימתי אשמע; ורוח, מבינתי יענני.
ד הזאת ידעת, מני־עד; מני שים אדם עלי־ארץ.
ה כי רננת רשעים, מקרוב; ושמחת חנף עדי־רגע.
ו אם־יעלה לשמיים שיאו; וראשו, לעב יגיע.
ז כגללו, לנצח יאבד; רואיו, יאמרו איו.
ח כחלום יעוף, ולא ימצאוהו; ויודד, כחזיון לילה.
ט עין שזפתו, ולא תוסיף; ולא־עוד, תשורנו מקומו.
י בניו, ירצו דלים; וידיו, תשבנה אונו.
יא עצמותיו, מלאו עלומיו; ועימו, על־עפר תשכב.
יב אם־תמתיק בפיו רעה-- יכחידנה, תחת לשונו.
יג יחמול עליה, ולא יעזבנה; וימנענה, בתוך חיכו.
יד לחמו, במעיו נהפך; מרורת פתנים בקרבו.
טו חיל בלע, ויקיאנו; מבטנו, יורישנו אל.
טז ראש־פתנים יינק; תהרגהו, לשון אפעה.
יז אל־ירא בפלגות-- נהרי נחלי, דבש וחמאה.
יח משיב יגע, ולא יבלע; כחיל תמורתו, ולא יעלוס.
יט כי־ריצץ, עזב דלים; בית גזל, ולא יבנהו.
כ כי, לא־ידע שליו בבטנו; בחמודו, לא ימלט.
כא אין־שריד לאוכלו; על־כן, לא־יחיל טובו.
כב במלאות שפקו, יצר לו; כל־יד עמל תבואנו.
כג יהי, למלא בטנו--ישלח־בו, חרון אפו; וימטר עלימו, בלחומו.
כד יברח, מנשק ברזל; תחלפהו, קשת נחושה.
כה שלף, וייצא מגווה: וברק, ממרורתו יהלוך; עליו אימים.
כו כל־חושך, טמון לצפוניו:
תאוכלהו, אש לא־נופח; יירע שריד באוהלו.
כז יגלו שמיים עוונו; וארץ, מתקוממה לו.
כח ייגל, יבול ביתו; ניגרות, ביום אפו.
כט זה, חלק־אדם רשע--מאלוהים; ונחלת אמרו מאל.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב