תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק כ

א                  ויען, צופר הנעמתי; ויאמר.
ב  לכן, שעיפיי ישיבוני;    ובעבור, חושי בי.
ג  מוסר כלימתי אשמע;    ורוח, מבינתי יענני.
ד  הזאת ידעת, מני-עד;    מני שים אדם עלי-ארץ.
ה  כי רננת רשעים, מקרוב;    ושמחת חנף עדי-רגע.
ו  אם-יעלה לשמיים שיאו;    וראשו, לעב יגיע.
ז  כגללו, לנצח יאבד;    רואיו, יאמרו איו.
ח  כחלום יעוף, ולא ימצאוהו;    ויודד, כחזיון לילה.
ט  עין שזפתו, ולא תוסיף;    ולא-עוד, תשורנו מקומו.
י  בניו, ירצו דלים;    וידיו, תשבנה אונו.
יא  עצמותיו, מלאו עלומיו;    ועימו, על-עפר תשכב.
יב  אם-תמתיק בפיו רעה--    יכחידנה, תחת לשונו.
יג  יחמול עליה, ולא יעזבנה;    וימנענה, בתוך חיכו.
יד  לחמו, במעיו נהפך;    מרורת פתנים בקרבו.
טו  חיל בלע, ויקיאנו;    מבטנו, יורישנו אל.
טז  ראש-פתנים יינק;    תהרגהו, לשון אפעה.
יז  אל-ירא בפלגות--    נהרי נחלי, דבש וחמאה.
יח  משיב יגע, ולא יבלע;    כחיל תמורתו, ולא יעלוס.
יט  כי-ריצץ, עזב דלים;    בית גזל, ולא יבנהו.
כ  כי, לא-ידע שליו בבטנו;    בחמודו, לא ימלט.
כא  אין-שריד לאוכלו;    על-כן, לא-יחיל טובו.
כב  במלאות שפקו, יצר לו;    כל-יד עמל תבואנו.
כג  יהי, למלא בטנו--ישלח-בו, חרון אפו;    וימטר עלימו, בלחומו.
כד  יברח, מנשק ברזל;    תחלפהו, קשת נחושה.
כה  שלף, וייצא מגווה:    וברק, ממרורתו יהלוך; עליו אימים.
כו  כל-חושך,    טמון לצפוניו:
תאוכלהו, אש לא-נופח;    יירע שריד באוהלו.
כז  יגלו שמיים עוונו;    וארץ, מתקוממה לו.
כח  ייגל, יבול ביתו;    ניגרות, ביום אפו.
כט  זה, חלק-אדם רשע--מאלוהים;    ונחלת אמרו מאל.

יש לך שאלה או הערה?