תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ויען־יהוה את־איוב, מן הסערה; ויאמר.
ב מי זה, מחשיך עצה במילין-- בלי־דעת.
ג אזור־נא כגבר חלציך; ואשאלך, והודיעני.
ד איפה היית, ביוסדי־ארץ; הגד, אם־ידעת בינה.
ה מי־שם ממדיה, כי תדע; או מי־נטה עליה קו.
ו על־מה, אדניה הוטבעו; או מי־ירה, אבן פינתה.
ז ברון־יחד, כוכבי בוקר; ויריעו, כל־בני אלוהים.
ח ויסך בדלתיים ים; בגיחו, מרחם ייצא.
ט בשומי ענן לבושו; וערפל, חתולתו.
י ואשבור עליו חוקי; ואשים, בריח ודלתיים.
יא ואומר--עד־פה תבוא, ולא תוסיף; ופה־ישית, בגאון גליך.
יב המימיך, ציווית בוקר; יידעת השחר מקומו.
יג לאחוז, בכנפות הארץ; ויינערו רשעים ממנה.
יד תתהפך, כחומר חותם; ויתייצבו, כמו לבוש.
טו ויימנע מרשעים אורם; וזרוע רמה, תישבר.
טז הבאת, עד־נבכי־ים; ובחקר תהום, התהלכת.
יז הנגלו לך, שערי־מוות; ושערי צלמוות תראה.
יח התבוננת, עד־רחבי־ארץ; הגד, אם־ידעת כולה.
יט אי־זה הדרך, ישכון־אור; וחושך, אי־זה מקומו.
כ כי תיקחנו אל־גבולו; וכי־תבין, נתיבות ביתו.
כא ידעת, כי־אז תיוולד; ומספר ימיך רבים.
כב הבאת, אל־אוצרות שלג; ואוצרות ברד תראה.
כג אשר־חשכתי לעת־צר; ליום קרב, ומלחמה.
כד אי־זה הדרך, ייחלק אור; יפץ קדים עלי־ארץ.
כה מי־פילג לשטף תעלה; ודרך, לחזיז קולות.
כו להמטיר, על־ארץ לא־איש-- מדבר, לא־אדם בו.
כז להשביע שואה, ומשואה; ולהצמיח, מוצא דשא.
כח היש־למטר אב; או מי־הוליד, אגלי־טל.
כט מבטן מי, יצא הקרח; וכפור שמיים, מי ילדו.
ל כאבן, מים יתחבאו; ופני תהום, יתלכדו.
לא התקשר, מעדנות כימה; או־מושכות כסיל תפתח.
לב התוציא מזרות בעיתו; ועיש, על־בניה תנחם.
לג הידעת, חוקות שמיים; אם־תשים משטרו בארץ.
לד התרים לעב קולך; ושפעת־מים תכסך.
לה התשלח ברקים וילכו; ויאמרו לך הננו.
לו מי־שת, בטוחות חכמה; או מי־נתן לשכווי בינה.
לז מי־יספר שחקים בחכמה; ונבלי שמיים, מי ישכיב.
לח בצקת עפר, למוצק; ורגבים ידובקו.
לט התצוד ללביא טרף; וחית כפירים תמלא.
מ כי־ישוחו במעונות; יישבו בסוכה למו־ארב.
מא מי יכין לעורב, צידו:
כי־ילדיו, אל־אל ישוועו; יתעו, לבלי־אוכל.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב