תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
א ויען-יהוה את-איוב, מן הסערה; ויאמר.
ב מי זה, מחשיך עצה במילין-- בלי-דעת.
ג אזור-נא כגבר חלציך; ואשאלך, והודיעני.
ד איפה היית, ביוסדי-ארץ; הגד, אם-ידעת בינה.
ה מי-שם ממדיה, כי תדע; או מי-נטה עליה קו.
ו על-מה, אדניה הוטבעו; או מי-ירה, אבן פינתה.
ז ברון-יחד, כוכבי בוקר; ויריעו, כל-בני אלוהים.
ח ויסך בדלתיים ים; בגיחו, מרחם ייצא.
ט בשומי ענן לבושו; וערפל, חתולתו.
י ואשבור עליו חוקי; ואשים, בריח ודלתיים.
יא ואומר--עד-פה תבוא, ולא תוסיף; ופה-ישית, בגאון גליך.
יב המימיך, ציווית בוקר; יידעת השחר מקומו.
יג לאחוז, בכנפות הארץ; ויינערו רשעים ממנה.
יד תתהפך, כחומר חותם; ויתייצבו, כמו לבוש.
טו ויימנע מרשעים אורם; וזרוע רמה, תישבר.
טז הבאת, עד-נבכי-ים; ובחקר תהום, התהלכת.
יז הנגלו לך, שערי-מוות; ושערי צלמוות תראה.
יח התבוננת, עד-רחבי-ארץ; הגד, אם-ידעת כולה.
יט אי-זה הדרך, ישכון-אור; וחושך, אי-זה מקומו.
כ כי תיקחנו אל-גבולו; וכי-תבין, נתיבות ביתו.
כא ידעת, כי-אז תיוולד; ומספר ימיך רבים.
כב הבאת, אל-אוצרות שלג; ואוצרות ברד תראה.
כג אשר-חשכתי לעת-צר; ליום קרב, ומלחמה.
כד אי-זה הדרך, ייחלק אור; יפץ קדים עלי-ארץ.
כה מי-פילג לשטף תעלה; ודרך, לחזיז קולות.
כו להמטיר, על-ארץ לא-איש-- מדבר, לא-אדם בו.
כז להשביע שואה, ומשואה; ולהצמיח, מוצא דשא.
כח היש-למטר אב; או מי-הוליד, אגלי-טל.
כט מבטן מי, יצא הקרח; וכפור שמיים, מי ילדו.
ל כאבן, מים יתחבאו; ופני תהום, יתלכדו.
לא התקשר, מעדנות כימה; או-מושכות כסיל תפתח.
לב התוציא מזרות בעיתו; ועיש, על-בניה תנחם.
לג הידעת, חוקות שמיים; אם-תשים משטרו בארץ.
לד התרים לעב קולך; ושפעת-מים תכסך.
לה התשלח ברקים וילכו; ויאמרו לך הננו.
לו מי-שת, בטוחות חכמה; או מי-נתן לשכווי בינה.
לז מי-יספר שחקים בחכמה; ונבלי שמיים, מי ישכיב.
לח בצקת עפר, למוצק; ורגבים ידובקו.
לט התצוד ללביא טרף; וחית כפירים תמלא.
מ כי-ישוחו במעונות; יישבו בסוכה למו-ארב.
מא מי יכין לעורב, צידו:
כי-ילדיו, אל-אל ישוועו; יתעו, לבלי-אוכל.
תנ"ך מנוקד
תנ"ך -
איוב - הכול
פרק
א
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב