תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק לט

א  הידעת--עת, לדת יעלי־סלע;    חולל איילות תשמור.
ב  תספור ירחים תמלאנה;    וידעת, עת לדתנה.
ג  תכרענה, ילדיהן תפלחנה;    חבליהם תשלחנה.
ד  יחלמו בניהם, ירבו בבר;    יצאו, ולא־שבו למו.
ה  מי־שילח פרא חופשי;    ומוסרות ערוד, מי פיתח.
ו  אשר־שמתי ערבה ביתו;    ומשכנותיו מלחה.
ז  ישחק, להמון קריה;    תשואות נוגש, לא ישמע.
ח  יתור הרים מרעהו;    ואחר כל־ירוק ידרוש.
ט  היאבה רים עובדך;    אם־ילין, על־אבוסך.
י  התקשור־רים, בתלם עבותו;    אם־ישדד עמקים אחריך.
יא  התבטח־בו, כי־רב כוחו;    ותעזוב אליו יגיעך.
יב  התאמין בו, כי־ישיב זרעך;    וגורנך יאסוף.
יג  כנף־רננים נעלסה;    אם־אברה, חסידה ונוצה.
יד  כי־תעזוב לארץ ביציה;    ועל־עפר תחמם.
טו  ותשכח, כי־רגל תזורהא;    וחית השדה תדושהא.
טז  הקשיח בניה ללא־לה;    לריק יגיעה בלי־פחד.
יז  כי־השה אלוה חכמה;    ולא־חלק לה, בבינה.
יח  כעת, במרום תמריא;    תשחק לסוס, ולרוכבו.

יט  התיתן לסוס גבורה;    התלביש צווארו רעמה.
כ  התרעישנו, כארבה;    הוד נחרו אימה.
כא  יחפרו בעמק, וישיש בכוח;    ייצא, לקראת־נשק.
כב  ישחק לפחד, ולא ייחת;    ולא־ישוב, מפני־חרב.
כג  עליו, תרנה אשפה;    להב חנית וכידון.
כד  ברעש ורוגז, יגמא־ארץ;    ולא־יאמין, כי־קול שופר.
כה  בדי שופר, יאמר האח--    ומרחוק, יריח מלחמה;
רעם שרים,    ותרועה.
כו  המבינתך, יאבר־נץ;    יפרוש כנפיו לתימן.
כז  אם־על־פיך, יגביה נשר;    וכי, ירים קינו.
כח  סלע ישכון, ויתלונן--    על שן־סלע, ומצודה.
כט  משם חפר־אוכל;    למרחוק, עיניו יביטו.
ל  ואפרוחיו יעלעו־דם;    ובאשר חללים, שם הוא.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב