תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ז

א  הלוא־צבא לאנוש עלי־ארץ;    וכימי שכיר ימיו.
ב  כעבד ישאף־צל;    וכשכיר, יקווה פועלו.
ג  כן הונחלתי לי, ירחי־שוא;    ולילות עמל, מינו־לי.
ד  אם־שכבתי--    ואמרתי, מתיי אקום ומידד־ערב;
ושבעתי נדודים    עדי־נשף.
ה  לבש בשרי רימה, וגוש עפר;    עורי רגע, ויימאס.
ו  ימיי קלו, מני־ארג;    ויכלו, באפס תקווה.
ז  זכור, כי־רוח חיי;    לא־תשוב עיני, לראות טוב.
ח  לא־תשורני, עין רואי;    עיניך בי ואינני.
ט  כלה ענן, וילך;    כן יורד שאול, לא יעלה.
י  לא־ישוב עוד לביתו;    ולא־יכירנו עוד מקומו.
יא  גם־אני,    לא אחשוך־פי:
אדברה, בצר רוחי;    אשיחה, במר נפשי.
יב  הים־אני, אם־תנין:    כי־תשים עליי משמר.
יג  כי־אמרתי, תנחמני ערשי;    יישא בשיחי, משכבי.
יד  וחיתתני בחלומות;    ומחזיונות תבעתני.
טו  ותבחר מחנק נפשי;    מוות, מעצמותיי.
טז  מאסתי, לא־לעולם אחיה;    חדל ממני, כי־הבל ימיי.
יז  מה־אנוש, כי תגדלנו;    וכי־תשית אליו ליבך.
יח  ותפקדנו לבקרים;    לרגעים, תבחננו.
יט  כמה, לא־תשעה ממני;    לא־תרפני, עד־בלעי רוקי.
כ  חטאתי, מה אפעל לך--    נוצר האדם:
למה שמתני למפגע לך;    ואהיה עליי למשא.
כא  ומה, לא־תישא פשעי--    ותעביר את־עווני:
כי־עתה, לעפר אשכב;    ושיחרתני ואינני.