תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק ז

א  הלוא-צבא לאנוש עלי-ארץ;    וכימי שכיר ימיו.
ב  כעבד ישאף-צל;    וכשכיר, יקווה פועלו.
ג  כן הונחלתי לי, ירחי-שוא;    ולילות עמל, מינו-לי.
ד  אם-שכבתי--    ואמרתי, מתיי אקום ומידד-ערב;
ושבעתי נדודים    עדי-נשף.
ה  לבש בשרי רימה, וגוש עפר;    עורי רגע, ויימאס.
ו  ימיי קלו, מני-ארג;    ויכלו, באפס תקווה.
ז  זכור, כי-רוח חיי;    לא-תשוב עיני, לראות טוב.
ח  לא-תשורני, עין רואי;    עיניך בי ואינני.
ט  כלה ענן, וילך;    כן יורד שאול, לא יעלה.
י  לא-ישוב עוד לביתו;    ולא-יכירנו עוד מקומו.
יא  גם-אני,    לא אחשוך-פי:
אדברה, בצר רוחי;    אשיחה, במר נפשי.
יב  הים-אני, אם-תנין:    כי-תשים עליי משמר.
יג  כי-אמרתי, תנחמני ערשי;    יישא בשיחי, משכבי.
יד  וחיתתני בחלומות;    ומחזיונות תבעתני.
טו  ותבחר מחנק נפשי;    מוות, מעצמותיי.
טז  מאסתי, לא-לעולם אחיה;    חדל ממני, כי-הבל ימיי.
יז  מה-אנוש, כי תגדלנו;    וכי-תשית אליו ליבך.
יח  ותפקדנו לבקרים;    לרגעים, תבחננו.
יט  כמה, לא-תשעה ממני;    לא-תרפני, עד-בלעי רוקי.
כ  חטאתי, מה אפעל לך--    נוצר האדם:
למה שמתני למפגע לך;    ואהיה עליי למשא.
כא  ומה, לא-תישא פשעי--    ותעביר את-עווני:
כי-עתה, לעפר אשכב;    ושיחרתני ואינני.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב