תנ"ך מנוקד

תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק לא

א  ברית, כרתי לעיניי;    ומה אתבונן, על-בתולה.
ב  ומה, חלק אלוה ממעל;    ונחלת שדיי, ממרומים.
ג  הלוא-איד לעוול;    ונכר, לפועלי אוון.
ד  הלוא-הוא, יראה דרכיי;    וכל-צעדיי יספור.
ה  אם-הלכתי עם-שוא;    ותחש על-מרמה רגלי.
ו  ישקלני במאזני-צדק;    ויידע אלוה, תומתי.
ז  אם תיטה אשורי,    מני הדרך:
ואחר עיניי, הלך ליבי;    ובכפיי, דבק מאום.
ח  אזרעה, ואחר יאכל;    וצאצאיי ישורשו.
ט  אם-נפתה ליבי, על-אישה;    ועל-פתח ריעי ארבתי.
י  תטחן לאחר אשתי;    ועליה, יכרעון אחרין.
יא  כי-היא זימה;    והוא, עוון פלילים.
יב  כי אש היא, עד-אבדון תאכל;    ובכל-תבואתי תשרש.
יג  אם-אמאס--משפט עבדי, ואמתי:    בריבם, עימדי.
יד  ומה אעשה, כי-יקום אל;    וכי-יפקוד, מה אשיבנו.
טו  הלוא-בבטן, עושני עשהו;    ויכוננו, ברחם אחד.
טז  אם-אמנע, מחפץ דלים;    ועיני אלמנה אכלה.
יז  ואוכל פיתי לבדי;    ולא-אכל יתום ממנה.
יח  כי מנעוריי, גדלני כאב;    ומבטן אימי אנחנה.
יט  אם-אראה אובד, מבלי לבוש;    ואין כסות, לאביון.
כ  אם-לא בירכוני חלציו;    ומגז כבשיי, יתחמם.
כא  אם-הניפותי על-יתום ידי:    כי-אראה בשער, עזרתי.
כב  כתפי, משכמה תיפול;    ואזרועי, מקנה תישבר.
כג  כי פחד אליי, איד אל;    ומשאתו, לא אוכל.
כד  אם-שמתי זהב כסלי;    ולכתם, אמרתי מבטחי.
כה  אם-אשמח, כי-רב חילי;    וכי-כביר, מצאה ידי.
כו  אם-אראה אור, כי יהל;    וירח, יקר הולך.
כז  ויפת בסתר ליבי;    ותישק ידי לפי.
כח  גם-הוא, עוון פלילי:    כי-כיחשתי לאל ממעל.
כט  אם-אשמח, בפיד משנאי;    והתעוררתי, כי-מצאו רע.
ל  ולא-נתתי לחטוא חיכי--    לשאול באלה נפשו.
לא  אם-לא אמרו, מתי אוהלי;    מי-ייתן מבשרו, לא נשבע.
לב  בחוץ, לא-ילין גר;    דלתיי, לאורח אפתח.
לג  אם-כיסיתי כאדם פשעיי--    לטמון בחובי עווני.
לד  כי אערוץ, המון רבה--    ובוז-משפחות יחיתני;
ואדום,    לא-אצא פתח.
לה  מי ייתן-לי, שומע לי--    הן-תווי, שדיי יענני;
וספר כתב,    איש ריבי.
לו  אם-לא על-שכמי, אשאנו;    אענדנו עטרות לי.
לז  מספר צעדיי, אגידנו;    כמו-נגיד, אקרבנו.
לח  אם-עליי, אדמתי תזעק;    ויחד, תלמיה יבכיון.
לט  אם-כוחה, אכלתי בלי-כסף;    ונפש בעליה הפחתי.
מ  תחת חיטה, ייצא חוח--ותחת-שעורה בואשה:    תמו, דברי איוב.