תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק י

א  נקטה נפשי, בחיי:    אעזבה עליי שיחי; אדברה, במר נפשי.
ב  אומר אל־אלוה, אל־תרשיעני;    הודיעני, על מה־תריבני.
ג  הטוב לך, כי־תעשוק--כי־תמאס, יגיע כפיך;    ועל־עצת רשעים הופעת.
ד  העיני בשר לך:    אם־כראות אנוש תראה.
ה  הכימי אנוש ימיך:    אם־שנותיך, כימי גבר.
ו  כי־תבקש לעווני;    ולחטאתי תדרוש.
ז  על־דעתך, כי־לא ארשע;    ואין מידך מציל.
ח  ידיך עיצבוני, ויעשוני;    יחד סביב, ותבלעני.
ט  זכור־נא, כי־כחומר עשיתני;    ואל־עפר תשיבני.
י  הלוא כחלב, תתיכני;    וכגבינה, תקפיאני.
יא  עור ובשר, תלבישני;    ובעצמות וגידים, תשוככני.
יב  חיים וחסד, עשית עימדי;    ופקודתך, שמרה רוחי.
יג  ואלה, צפנת בלבבך;    ידעתי, כי־זאת עימך.
יד  אם־חטאתי ושמרתני;    ומעווני, לא תנקני.
טו  אם־רשעתי, אלליי לי--    וצדקתי, לא־אשא ראשי;
שבע קלון,    וראה עוניי.
טז  ויגאה, כשחל תצודני;    ותשוב, תתפלא־בי.
יז  תחדש עדיך, נגדי, ותרב כעשך, עימדי;    חליפות וצבא עימי.
יח  ולמה מרחם, הוצאתני;    אגווע, ועין לא־תראני.
יט  כאשר לא־הייתי אהיה;    מבטן, לקבר אובל.
כ  הלוא־מעט ימיי וחדל;    ושית ממני, ואבליגה מעט.
כא  בטרם אלך, ולא אשוב--    אל־ארץ חושך וצלמוות.
כב  ארץ עפתה, כמו אופל--צלמוות, ולא סדרים;    ותופע כמו־אופל.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב