תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק כא

א                  ויען איוב, ויאמר.
ב  שמעו שמוע, מילתי;    ותהי-זאת, תנחומותיכם.
ג  שאוני, ואנוכי אדבר;    ואחר דברי תלעיג.
ד  האנוכי, לאדם שיחי;    ואם-מדוע, לא-תקצר רוחי.
ה  פנו-אליי והשמו;    ושימו יד על-פה.
ו  ואם-זכרתי ונבהלתי;    ואחז בשרי, פלצות.
ז  מדוע, רשעים יחיו;    עתקו, גם-גברו חיל.
ח  זרעם נכון לפניהם עימם;    וצאצאיהם, לעיניהם.
ט  בתיהם שלום מפחד;    ולא שבט אלוה עליהם.
י  שורו עיבר, ולא יגעיל;    תפלט פרתו, ולא תשכל.
יא  ישלחו כצאן, עוויליהם;    וילדיהם, ירקדון.
יב  ישאו, כתוף וכינור;    וישמחו, לקול עוגב.
יג  יכלו בטוב ימיהם;    וברגע, שאול ייחתו.
יד  ויאמרו לאל, סור ממנו;    ודעת דרכיך, לא חפצנו.
טו  מה-שדיי כי-נעבדנו;    ומה-נועיל, כי נפגע-בו.
טז  הן לא בידם טובם;    עצת רשעים, רחקה מני.
יז  כמה, נר-רשעים ידעך--    ויבוא עלימו אידם;
חבלים,    יחלק באפו.
יח  יהיו, כתבן לפני-רוח;    וכמוץ, גנבתו סופה.
יט  אלוה, יצפון-לבניו אונו;    ישלם אליו ויידע.
כ  יראו עיניו כידו;    ומחמת שדיי ישתה.
כא  כי מה-חפצו בביתו אחריו;    ומספר חודשיו חוצצו.
כב  הלאל ילמד-דעת;    והוא, רמים ישפוט.
כג  זה--ימות, בעצם תומו;    כולו, שלאנן ושליו.
כד  עטיניו, מלאו חלב;    ומוח עצמותיו ישוקה.
כה  וזה--ימות, בנפש מרה;    ולא-אכל, בטובה.
כו  יחד, על-עפר ישכבו;    ורימה, תכסה עליהם.
כז  הן ידעתי, מחשבותיכם;    ומזימות, עליי תחמוסו.
כח  כי תאמרו, איה בית-נדיב;    ואיה, אוהל משכנות רשעים.
כט  הלוא שאלתם, עוברי דרך;    ואותותם, לא תנכרו.
ל  כי ליום איד, ייחשך רע;    ליום עברות יובלו.
לא  מי-יגיד על-פניו דרכו;    והוא-עשה, מי ישלם-לו.
לב  והוא, לקברות יובל;    ועל-גדיש ישקוד.
לג  מתקו-לו, רגבי-נחל:    ואחריו, כל-אדם ימשוך; ולפניו, אין מספר.
לד  ואיך, תנחמוני הבל;    ותשובותיכם, נשאר-מעל.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

יש לך שאלה או הערה?