תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב

איוב פרק כא

א                  ויען איוב, ויאמר.
ב  שמעו שמוע, מילתי;    ותהי־זאת, תנחומותיכם.
ג  שאוני, ואנוכי אדבר;    ואחר דברי תלעיג.
ד  האנוכי, לאדם שיחי;    ואם־מדוע, לא־תקצר רוחי.
ה  פנו־אליי והשמו;    ושימו יד על־פה.
ו  ואם־זכרתי ונבהלתי;    ואחז בשרי, פלצות.
ז  מדוע, רשעים יחיו;    עתקו, גם־גברו חיל.
ח  זרעם נכון לפניהם עימם;    וצאצאיהם, לעיניהם.
ט  בתיהם שלום מפחד;    ולא שבט אלוה עליהם.
י  שורו עיבר, ולא יגעיל;    תפלט פרתו, ולא תשכל.
יא  ישלחו כצאן, עוויליהם;    וילדיהם, ירקדון.
יב  ישאו, כתוף וכינור;    וישמחו, לקול עוגב.
יג  יכלו בטוב ימיהם;    וברגע, שאול ייחתו.
יד  ויאמרו לאל, סור ממנו;    ודעת דרכיך, לא חפצנו.
טו  מה־שדיי כי־נעבדנו;    ומה־נועיל, כי נפגע־בו.
טז  הן לא בידם טובם;    עצת רשעים, רחקה מני.
יז  כמה, נר־רשעים ידעך--    ויבוא עלימו אידם;
חבלים,    יחלק באפו.
יח  יהיו, כתבן לפני־רוח;    וכמוץ, גנבתו סופה.
יט  אלוה, יצפון־לבניו אונו;    ישלם אליו ויידע.
כ  יראו עיניו כידו;    ומחמת שדיי ישתה.
כא  כי מה־חפצו בביתו אחריו;    ומספר חודשיו חוצצו.
כב  הלאל ילמד־דעת;    והוא, רמים ישפוט.
כג  זה--ימות, בעצם תומו;    כולו, שלאנן ושליו.
כד  עטיניו, מלאו חלב;    ומוח עצמותיו ישוקה.
כה  וזה--ימות, בנפש מרה;    ולא־אכל, בטובה.
כו  יחד, על־עפר ישכבו;    ורימה, תכסה עליהם.
כז  הן ידעתי, מחשבותיכם;    ומזימות, עליי תחמוסו.
כח  כי תאמרו, איה בית־נדיב;    ואיה, אוהל משכנות רשעים.
כט  הלוא שאלתם, עוברי דרך;    ואותותם, לא תנכרו.
ל  כי ליום איד, ייחשך רע;    ליום עברות יובלו.
לא  מי־יגיד על־פניו דרכו;    והוא־עשה, מי ישלם־לו.
לב  והוא, לקברות יובל;    ועל־גדיש ישקוד.
לג  מתקו־לו, רגבי־נחל:    ואחריו, כל־אדם ימשוך; ולפניו, אין מספר.
לד  ואיך, תנחמוני הבל;    ותשובותיכם, נשאר־מעל.

תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב