תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק יח

א ויהי ליהושפט עושר וכבוד, לרוב; ויתחתן, לאחאב. ב ויירד לקץ שנים אל-אחאב, לשומרון, ויזבח-לו אחאב צאן ובקר לרוב, ולעם אשר עימו; ויסיתהו, לעלות אל-רמות גלעד. ג ויאמר אחאב מלך-ישראל, אל-יהושפט מלך יהודה, התלך עימי, רמות גלעד; ויאמר לו, כמוני כמוך וכעמך עמי--ועימך, במלחמה. ד ויאמר יהושפט, אל-מלך ישראל: דרוש-נא כיום, את-דבר יהוה. ה ויקבוץ מלך-ישראל את-הנביאים, ארבע מאות איש, ויאמר אליהם הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמרו עלה, וייתן האלוהים ביד המלך. ו ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו. ז ויאמר מלך-ישראל אל-יהושפט עוד איש-אחד לדרוש את-יהוה מאותו ואני שנאתיהו, כי-איננו מתנבא עליי לטובה כי כל-ימיו לרעה--הוא, מיכיהו בן-ימלא; ויאמר, יהושפט, אל-יאמר המלך, כן. ח ויקרא מלך ישראל, אל-סריס אחד; ויאמר, מהר מיכיהו בן-ימלא. ט ומלך ישראל ויהושפט מלך-יהודה יושבים איש על-כיסאו מלובשים בגדים, ויושבים בגורן--פתח, שער שומרון; וכל-הנביאים--מתנבאים, לפניהם. י ויעש לו צדקייהו בן-כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה-אמר יהוה, באלה תנגח את-ארם עד-כלותם. יא וכל-הנביאים--ניבאים כן, לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך. יב והמלאך אשר-הלך לקרוא למיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה דברי הנביאים פה-אחד טוב, אל-המלך; ויהי-נא דברך כאחד מהם, ודיברת טוב. יג ויאמר, מיכיהו: חי-יהוה--כי את-אשר-יאמר אלוהיי, אותו אדבר. יד ויבוא, אל-המלך, ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל-רמות גלעד למלחמה, אם-אחדל; ויאמר עלו והצליחו, ויינתנו בידכם. טו ויאמר אליו המלך, עד-כמה פעמים אני משביעך: אשר לא-תדבר אליי, רק-אמת--בשם יהוה. טז ויאמר, ראיתי את-כל-ישראל נפוצים על-ההרים--כצאן, אשר אין-להן רועה; ויאמר יהוה לא-אדונים לאלה, ישובו איש-לביתו בשלום. יז ויאמר מלך-ישראל, אל-יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לא-יתנבא עליי טוב כי אם-לרע. {ס} יח ויאמר, לכן שמעו דבר-יהוה: ראיתי את-יהוה, יושב על-כיסאו, וכל-צבא השמיים עומדים, על-ימינו ושמאלו. יט ויאמר יהוה, מי יפתה את-אחאב מלך-ישראל, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר--זה אומר ככה, וזה אומר ככה. כ וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו: ויאמר יהוה אליו, במה. כא ויאמר, אצא והייתי לרוח שקר, בפי, כל-נביאיו; ויאמר, תפתה וגם-תוכל--צא, ועשה-כן. כב ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה. {ס} כג וייגש צדקייהו בן-כנענה, ויך את-מיכיהו על-הלחי; ויאמר, אי זה הדרך עבר רוח-יהוה מאיתי--לדבר אותך. כד ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא. כה ויאמר, מלך ישראל, קחו את-מיכיהו, והשיבוהו אל-אמון שר-העיר--ואל-יואש, בן-המלך. כו ואמרתם, כה אמר המלך, שימו זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, שובי בשלום. כז ויאמר מיכיהו--אם-שוב תשוב בשלום, לא-דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם. כח ויעל מלך-ישראל ויהושפט מלך-יהודה, אל-רמות גלעד. כט ויאמר מלך ישראל אל-יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבואו במלחמה. ל ומלך ארם ציווה את-שרי הרכב אשר-לו, לאמור, לא תילחמו, את-הקטון את-הגדול: כי אם-את-מלך ישראל, לבדו. לא ויהי כראות שרי הרכב את-יהושפט, והמה אמרו מלך ישראל הוא, ויסובו עליו, להילחם; ויזעק יהושפט ויהוה עזרו, ויסיתם אלוהים ממנו. לב ויהי, כראות שרי הרכב, כי לא-היה, מלך ישראל--וישובו, מאחריו. לג ואיש, משך בקשת לתומו, ויך את-מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכב, הפוך ידך והוצאתני מן-המחנה--כי הוחליתי. לד ותעל המלחמה, ביום ההוא, ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נוכח ארם, עד-הערב; וימת, לעת בוא השמש.