תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק יח

א ויהי ליהושפט עושר וכבוד, לרוב; ויתחתן, לאחאב. ב ויירד לקץ שנים אל־אחאב, לשומרון, ויזבח־לו אחאב צאן ובקר לרוב, ולעם אשר עימו; ויסיתהו, לעלות אל־רמות גלעד. ג ויאמר אחאב מלך־ישראל, אל־יהושפט מלך יהודה, התלך עימי, רמות גלעד; ויאמר לו, כמוני כמוך וכעמך עמי--ועימך, במלחמה. ד ויאמר יהושפט, אל־מלך ישראל: דרוש־נא כיום, את־דבר יהוה. ה ויקבוץ מלך־ישראל את־הנביאים, ארבע מאות איש, ויאמר אליהם הנלך אל־רמות גלעד למלחמה, אם־אחדל; ויאמרו עלה, וייתן האלוהים ביד המלך. ו ויאמר, יהושפט, האין פה נביא ליהוה, עוד; ונדרשה, מאותו. ז ויאמר מלך־ישראל אל־יהושפט עוד איש־אחד לדרוש את־יהוה מאותו ואני שנאתיהו, כי־איננו מתנבא עליי לטובה כי כל־ימיו לרעה--הוא, מיכיהו בן־ימלא; ויאמר, יהושפט, אל־יאמר המלך, כן. ח ויקרא מלך ישראל, אל־סריס אחד; ויאמר, מהר מיכיהו בן־ימלא. ט ומלך ישראל ויהושפט מלך־יהודה יושבים איש על־כיסאו מלובשים בגדים, ויושבים בגורן--פתח, שער שומרון; וכל־הנביאים--מתנבאים, לפניהם. י ויעש לו צדקייהו בן־כנענה, קרני ברזל; ויאמר כה־אמר יהוה, באלה תנגח את־ארם עד־כלותם. יא וכל־הנביאים--ניבאים כן, לאמור: עלה רמות גלעד, והצלח, ונתן יהוה, ביד המלך. יב והמלאך אשר־הלך לקרוא למיכיהו, דיבר אליו לאמור, הנה דברי הנביאים פה־אחד טוב, אל־המלך; ויהי־נא דברך כאחד מהם, ודיברת טוב. יג ויאמר, מיכיהו: חי־יהוה--כי את־אשר־יאמר אלוהיי, אותו אדבר. יד ויבוא, אל־המלך, ויאמר המלך אליו מיכה הנלך אל־רמות גלעד למלחמה, אם־אחדל; ויאמר עלו והצליחו, ויינתנו בידכם. טו ויאמר אליו המלך, עד־כמה פעמים אני משביעך: אשר לא־תדבר אליי, רק־אמת--בשם יהוה. טז ויאמר, ראיתי את־כל־ישראל נפוצים על־ההרים--כצאן, אשר אין־להן רועה; ויאמר יהוה לא־אדונים לאלה, ישובו איש־לביתו בשלום. יז ויאמר מלך־ישראל, אל־יהושפט: הלוא אמרתי אליך, לא־יתנבא עליי טוב כי אם־לרע. {ס} יח ויאמר, לכן שמעו דבר־יהוה: ראיתי את־יהוה, יושב על־כיסאו, וכל־צבא השמיים עומדים, על־ימינו ושמאלו. יט ויאמר יהוה, מי יפתה את־אחאב מלך־ישראל, ויעל, וייפול ברמות גלעד; ויאמר--זה אומר ככה, וזה אומר ככה. כ וייצא הרוח, ויעמוד לפני יהוה, ויאמר, אני אפתנו: ויאמר יהוה אליו, במה. כא ויאמר, אצא והייתי לרוח שקר, בפי, כל־נביאיו; ויאמר, תפתה וגם־תוכל--צא, ועשה־כן. כב ועתה, הנה נתן יהוה רוח שקר, בפי, נביאיך אלה; ויהוה, דיבר עליך רעה. {ס} כג וייגש צדקייהו בן־כנענה, ויך את־מיכיהו על־הלחי; ויאמר, אי זה הדרך עבר רוח־יהוה מאיתי--לדבר אותך. כד ויאמר מיכיהו, הנך רואה ביום ההוא, אשר תבוא חדר בחדר, להיחבא. כה ויאמר, מלך ישראל, קחו את־מיכיהו, והשיבוהו אל־אמון שר־העיר--ואל־יואש, בן־המלך. כו ואמרתם, כה אמר המלך, שימו זה, בית הכלא; והאכילוהו לחם לחץ, ומים לחץ, עד, שובי בשלום. כז ויאמר מיכיהו--אם־שוב תשוב בשלום, לא־דיבר יהוה בי; ויאמר, שמעו עמים כולם. כח ויעל מלך־ישראל ויהושפט מלך־יהודה, אל־רמות גלעד. כט ויאמר מלך ישראל אל־יהושפט, התחפש ובוא במלחמה, ואתה, לבש בגדיך; ויתחפש מלך ישראל, ויבואו במלחמה. ל ומלך ארם ציווה את־שרי הרכב אשר־לו, לאמור, לא תילחמו, את־הקטון את־הגדול: כי אם־את־מלך ישראל, לבדו. לא ויהי כראות שרי הרכב את־יהושפט, והמה אמרו מלך ישראל הוא, ויסובו עליו, להילחם; ויזעק יהושפט ויהוה עזרו, ויסיתם אלוהים ממנו. לב ויהי, כראות שרי הרכב, כי לא־היה, מלך ישראל--וישובו, מאחריו. לג ואיש, משך בקשת לתומו, ויך את־מלך ישראל, בין הדבקים ובין השריין; ויאמר לרכב, הפוך ידך והוצאתני מן־המחנה--כי הוחליתי. לד ותעל המלחמה, ביום ההוא, ומלך ישראל היה מעמיד במרכבה נוכח ארם, עד־הערב; וימת, לעת בוא השמש.