תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק כח

א בן־עשרים שנה, אחז במולכו, ושש־עשרה שנה, מלך בירושלים; ולא־עשה הישר בעיני יהוה, כדויד אביו. ב וילך, בדרכי מלכי ישראל; וגם מסכות עשה, לבעלים. ג והוא הקטיר, בגיא בן־הינום; ויבער את־בניו, באש, כתועבות הגויים, אשר הוריש יהוה מפני בני ישראל. ד ויזבח ויקטר בבמות, ועל־הגבעות, ותחת, כל־עץ רענן. ה וייתנהו יהוה אלוהיו, ביד מלך ארם, ויכו־בו, וישבו ממנו שביה גדולה ויביאו דרמשק; וגם ביד־מלך ישראל, ניתן, ויך־בו, מכה גדולה. {ס} ו ויהרוג פקח בן־רמליהו ביהודה, מאה ועשרים אלף ביום אחד--הכול בני־חיל: בעוזבם, את־יהוה אלוהי אבותם. ז ויהרוג זכרי גיבור אפריים, את־מעשיהו בן־המלך, ואת־עזריקם, נגיד הבית; ואת־אלקנה, משנה המלך. {ס} ח וישבו בני־ישראל מאחיהם מאתיים אלף, נשים בנים ובנות, וגם־שלל רב, בזזו מהם; ויביאו את־השלל, לשומרון. {ס} ט ושם היה נביא ליהוה, עודד שמו, וייצא לפני הצבא הבא לשומרון, ויאמר להם הנה בחמת יהוה אלוהי־אבותיכם על־יהודה נתנם בידכם; ותהרגו־בם בזעף, עד לשמיים הגיע. י ועתה בני־יהודה וירושלים, אתם אומרים, לכבוש לעבדים ולשפחות, לכם; הלוא רק־אתם עימכם אשמות, ליהוה אלוהיכם. יא ועתה שמעוני--והשיבו השביה, אשר שביתם מאחיכם: כי חרון אף־יהוה, עליכם. {ס} יב ויקומו אנשים מראשי בני־אפריים, עזריהו בן־יהוחנן ברכיהו בן־משילמות, ויחזקייהו בן־שלום, ועמשא בן־חדליי--על־הבאים, מן־הצבא. יג ויאמרו להם, לא־תביאו את־השביה הנה--כי לאשמת יהוה עלינו אתם אומרים, להוסיף על־חטאותינו ועל־אשמתנו: כי־רבה אשמה לנו, וחרון אף על־ישראל. {ס} יד ויעזוב החלוץ, את־השביה ואת־הביזה, לפני השרים, וכל־הקהל. טו ויקומו האנשים אשר־ניקבו בשמות ויחזיקו בשביה, וכל־מערומיהם הלבישו מן־השלל, וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסוכום וינהלום בחמורים לכל־כושל, ויביאום ירחו עיר־התמרים אצל אחיהם; וישובו, שומרון. {פ}

טז בעת ההיא, שלח המלך אחז על־מלכי אשור--לעזור לו. יז ועוד אדומים, באו; ויכו ביהודה, וישבו־שבי. יח ופלשתים פשטו, בערי השפילה והנגב ליהודה, וילכדו את־בית־שמש ואת־איילון ואת־הגדרות ואת־שוכו ובנותיה ואת־תמנה ובנותיה, ואת־גמזו ואת־בנותיה; ויישבו, שם. יט כי־הכניע יהוה את־יהודה, בעבור אחז מלך־ישראל: כי הפריע ביהודה, ומעול מעל ביהוה. כ ויבוא עליו, תילגת פלנאסר מלך אשור; ויצר לו, ולא חזקו. כא כי־חלק אחז את־בית יהוה, ואת־בית המלך והשרים; וייתן למלך אשור, ולא לעזרה לו. כב ובעת הצר לו, ויוסף למעול ביהוה: הוא, המלך אחז. כג ויזבח, לאלוהי דרמשק המכים בו, ויאמר כי אלוהי מלכי־ארם הם מעזרים אותם, להם אזבח ויעזרוני; והם היו־לו להכשילו, ולכל־ישראל. כד ויאסוף אחז את־כלי בית־האלוהים, ויקצץ את־כלי בית־האלוהים, ויסגור, את־דלתות בית־יהוה; ויעש לו מזבחות בכל־פינה, בירושלים. כה ובכל־עיר ועיר ליהודה עשה במות, לקטר לאלוהים אחרים; ויכעס, את־יהוה אלוהי אבותיו. כו ויתר דבריו וכל־דרכיו, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, על־ספר מלכי־יהודה וישראל. כז וישכב אחז עם־אבותיו, ויקברוהו בעיר בירושלים--כי לא הביאוהו, לקברי מלכי ישראל; וימלוך יחזקייהו בנו, תחתיו. {פ}