תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק ז

א וככלות שלמה, להתפלל, והאש ירדה מהשמיים, ותאכל העולה והזבחים; וכבוד יהוה, מלא את־הבית. ב ולא יכלו הכוהנים, לבוא אל־בית יהוה: כי־מלא כבוד־יהוה, את־בית יהוה. ג וכול בני ישראל, רואים ברדת האש, וכבוד יהוה, על־הבית; ויכרעו אפיים ארצה על־הריצפה, וישתחוו, והודות ליהוה כי טוב, כי לעולם חסדו. ד והמלך, וכל־העם, זובחים זבח, לפני יהוה. {ס} ה ויזבח המלך שלמה, את־זבח הבקר, עשרים ושניים אלף, וצאן מאה ועשרים אלף; ויחנכו את־בית האלוהים, המלך וכל־העם. ו והכוהנים על־משמרותם עומדים, והלויים בכלי־שיר יהוה אשר עשה דויד המלך להודות ליהוה כי־לעולם חסדו, בהלל דויד, בידם; והכוהנים מחצרים נגדם, וכל־ישראל עומדים. {ס} ז ויקדש שלמה, את־תוך החצר אשר לפני בית־יהוה, כי־עשה שם העולות, ואת חלבי השלמים: כי־מזבח הנחושת, אשר עשה שלמה, לא יכול להכיל את־העולה ואת־המנחה, ואת־החלבים. ח ויעש שלמה את־החג בעת ההיא שבעת ימים, וכל־ישראל עימו--קהל, גדול מאוד: מלבוא חמת, עד־נחל מצריים. ט ויעשו ביום השמיני, עצרת: כי חנוכת המזבח, עשו שבעת ימים, והחג, שבעת ימים. י וביום עשרים ושלושה לחודש השביעי, שילח את־העם לאוהליהם--שמחים, וטובי לב, על־הטובה אשר עשה יהוה לדויד ולשלמה, ולישראל עמו. יא ויכל שלמה את־בית יהוה, ואת־בית המלך; ואת כל־הבא על־לב שלמה, לעשות בבית־יהוה ובביתו--הצליח. {פ}

יב ויירא יהוה אל־שלמה, בלילה; ויאמר לו, שמעתי את־תפילתך, ובחרתי במקום הזה לי, לבית זבח. יג הן אעצור השמיים ולא־יהיה מטר, והן־אצווה על־חגב לאכול הארץ; ואם־אשלח דבר, בעמי. יד וייכנעו עמי אשר נקרא־שמי עליהם, ויתפללו ויבקשו פניי, וישובו, מדרכיהם הרעים--ואני, אשמע מן־השמיים, ואסלח לחטאתם, וארפא את־ארצם. טו עתה, עיניי יהיו פתוחות, ואוזניי, קשובות--לתפילת, המקום הזה. טז ועתה, בחרתי והקדשתי את־הבית הזה, להיות־שמי שם, עד־עולם; והיו עיניי וליבי שם, כל־הימים. יז ואתה אם־תלך לפניי, כאשר הלך דויד אביך, ולעשות, ככול אשר ציוויתיך; וחוקיי ומשפטיי, תשמור. יח והקימותי, את כיסא מלכותך: כאשר כרתי, לדויד אביך לאמור, לא־ייכרת לך איש, מושל בישראל. יט ואם־תשובון אתם--ועזבתם חוקותיי ומצוותיי, אשר נתתי לפניכם; והלכתם, ועבודתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם. כ ונתשתים, מעל אדמתי אשר נתתי להם, ואת־הבית הזה אשר הקדשתי לשמי, אשליך מעל פניי; ואתננו למשל ולשנינה, בכל־העמים. כא והבית הזה אשר היה עליון, לכל־עובר עליו יישום; ואמר, במה עשה יהוה ככה, לארץ הזאת, ולבית הזה. כב ואמרו, על אשר עזבו את־יהוה אלוהי אבותיהם אשר הוציאם מארץ מצריים, ויחזיקו באלוהים אחרים, וישתחוו להם ויעבדום; על־כן הביא עליהם, את כל־הרעה הזאת. {פ}