תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים א פרק טו

א ויעש־לו בתים, בעיר דויד; ויכן מקום לארון האלוהים, ויט־לו אוהל. ב אז, אמר דויד, לא לשאת את־ארון האלוהים, כי אם־הלויים: כי־בם בחר יהוה, לשאת את־ארון יהוה ולשרתו--עד־עולם. {פ}

ג ויקהל דויד את־כל־ישראל, אל־ירושלים, להעלות את־ארון יהוה, אל־מקומו אשר־הכין לו. ד ויאסוף דויד את־בני אהרון, ואת־הלויים. {ס} ה לבני, קהת--אוריאל השר, ואחיו מאה ועשרים. {ס} ו לבני, מררי--עשיה השר, ואחיו מאתיים ועשרים. {ס} ז לבני, גרשום--יואל השר, ואחיו מאה ושלושים. {ס} ח לבני, אליצפן--שמעיה השר, ואחיו מאתיים. {ס} ט לבני, חברון--אליאל השר, ואחיו שמונים. {ס} י לבני, עוזיאל: עמינדב השר--ואחיו, מאה ושנים עשר. {פ}

יא ויקרא דויד, לצדוק ולאביתר הכוהנים; וללויים, לאוריאל עשיה ויואל שמעיה, ואליאל, ועמינדב. {ס} יב ויאמר להם, אתם ראשי האבות ללויים; התקדשו, אתם ואחיכם, והעליתם את ארון יהוה אלוהי ישראל, אל־הכינותי לו. יג כי למבראשונה, לא אתם--פרץ יהוה אלוהינו בנו, כי־לא דרשנוהו כמשפט. יד ויתקדשו, הכוהנים והלויים, להעלות, את־ארון יהוה אלוהי ישראל. טו וישאו בני־הלויים, את ארון האלוהים, כאשר ציווה משה, כדבר יהוה--בכתפם במוטות, עליהם. {פ}

טז ויאמר דויד, לשרי הלויים, להעמיד את־אחיהם המשוררים, בכלי־שיר נבלים וכינורות ומצלתיים--משמיעים להרים־בקול, לשמחה. {פ}

יז ויעמידו הלויים, את הימן בן־יואל, ומן־אחיו, אסף בן־ברכיהו; {ס} ומן־בני מררי אחיהם, איתן בן־קושיהו. יח ועימהם, אחיהם המשנים: זכריהו בן ויעזיאל ושמירמות ויחיאל ועוני אליאב ובניהו ומעשיהו ומתיתיהו ואליפלהו ומקניהו ועובד אדום, ויעיאל--השוערים. יט והמשוררים, הימן אסף ואיתן--במצלתיים נחושת, להשמיע. כ וזכריה ועזיאל ושמירמות ויחיאל, ועוני ואליאב, ומעשיהו, ובניהו--בנבלים, על־עלמות. כא ומתיתיהו ואליפלהו, ומקניהו ועובד אדום, ויעיאל, ועזזיהו--בכינורות על־השמינית, לנצח. כב וכנניהו שר־הלויים, במשא--יסור, במשא, כי מבין, הוא. כג וברכיה, ואלקנה, שוערים, לארון. כד ושבניהו ויושפט ונתנאל ועמשיי וזכריהו ובניהו ואליעזר, הכוהנים, מחצרים בחצוצרות, לפני ארון האלוהים; ועובד אדום ויחייה, שוערים לארון. כה ויהי דויד וזקני ישראל, ושרי האלפים: ההולכים, להעלות את־ארון ברית־יהוה מן־בית עובד־אדום--בשמחה. {פ}

כו ויהי, בעזור האלוהים, את־הלויים, נושאי ארון ברית־יהוה; ויזבחו שבעה־פרים, ושבעה אילים. כז ודויד מכורבל במעיל בוץ, וכל־הלויים הנושאים את־הארון, והמשוררים, וכנניה השר המשא המשוררים; ועל־דויד, איפוד בד. כח וכל־ישראל, מעלים את־ארון ברית־יהוה, בתרועה ובקול שופר, ובחצוצרות ובמצלתיים; משמיעים, בנבלים וכינורות. כט ויהי, ארון ברית יהוה, בא, עד־עיר דויד; ומיכל בת־שאול נשקפה בעד החלון, ותרא את־המלך דויד מרקד ומשחק, ותיבז לו, בליבה. {פ}