תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק כט

א יחזקייהו מלך, בן־עשרים וחמש שנה, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבייה בת־זכריהו. ב ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר־עשה, דויד אביו. ג הוא בשנה הראשונה למולכו בחודש הראשון, פתח את־דלתות בית־יהוה--ויחזקם. ד ויבא את־הכוהנים, ואת־הלויים; ויאספם, לרחוב המזרח. ה ויאמר להם, שמעוני הלויים: עתה התקדשו, וקדשו את־בית יהוה אלוהי אבותיכם, והוציאו את־הנידה, מן־הקודש. ו כי־מעלו אבותינו, ועשו הרע בעיני יהוה־אלוהינו--ויעזבוהו; ויסבו פניהם ממשכן יהוה, וייתנו־עורף. ז גם סגרו דלתות האולם, ויכבו את־הנרות, וקטורת, לא הקטירו; ועולה לא־העלו בקודש, לאלוהי ישראל. ח ויהי קצף יהוה, על־יהודה וירושלים; וייתנם לזעווה לשמה ולשריקה, כאשר אתם רואים בעיניכם. ט והנה נפלו אבותינו, בחרב; ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי, על־זאת. י עתה, עם־לבבי, לכרות ברית, ליהוה אלוהי ישראל; וישוב ממנו, חרון אפו. יא בניי, עתה אל־תישלו: כי־בכם בחר יהוה, לעמוד לפניו לשרתו, ולהיות לו, משרתים ומקטירים. {פ}

יב ויקומו הלויים מחת בן־עמשיי ויואל בן־עזריהו, מן־בני הקהתי, ומן־בני מררי, קיש בן־עבדי ועזריהו בן־יהללאל; {ס} ומן־הגרשוני--יואח בן־זימה, ועדן בן־יואח. יג ומן־בני, אליצפן, שמרי, ויעיאל; ומן־בני אסף, זכריהו ומתניהו. {ס} יד ומן־בני הימן, יחיאל ושמעי; {ס} ומן־בני ידותון, שמעיה ועוזיאל. טו ויאספו את־אחיהם ויתקדשו, ויבואו כמצות־המלך בדברי יהוה, לטהר, בית יהוה. טז ויבואו הכוהנים לפנימה בית־יהוה, לטהר, ויוציאו את כל־הטומאה אשר מצאו בהיכל יהוה, לחצר בית יהוה; ויקבלו, הלויים, להוציא לנחל־קדרון, חוצה. יז ויחלו באחד לחודש הראשון, לקדש, וביום שמונה לחודש באו לאולם יהוה, ויקדשו את־בית־יהוה לימים שמונה; וביום שישה עשר לחודש הראשון, כילו. {ס} יח ויבואו פנימה, אל־חזקייהו המלך, ויאמרו, טיהרנו את־כל־בית יהוה: את־מזבח העולה ואת־כל־כליו, ואת־שולחן המערכת ואת־כל־כליו. יט ואת כל־הכלים, אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו--הכנו והקדשנו; והנם, לפני מזבח יהוה. {ס} כ וישכם, יחזקייהו המלך, ויאסוף, את שרי העיר; ויעל, בית יהוה. כא ויביאו פרים־שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה, וצפירי עיזים שבעה לחטאת, על־הממלכה ועל־המקדש, ועל־יהודה; ויאמר, לבני אהרון הכוהנים, להעלות, על־מזבח יהוה. כב וישחטו, הבקר, ויקבלו הכוהנים את־הדם, ויזרקו המזבחה; וישחטו האילים, ויזרקו הדם המזבחה, וישחטו הכבשים, ויזרקו הדם המזבחה. כג ויגישו את־שעירי החטאת, לפני המלך והקהל; ויסמכו ידיהם, עליהם. כד וישחטום, הכוהנים, ויחטאו את־דמם המזבחה, לכפר על־כל־ישראל: כי לכל־ישראל אמר המלך, העולה והחטאת. כה ויעמד את־הלויים בית יהוה, במצלתיים בנבלים ובכינורות, במצות דויד וגד חוזה־המלך, ונתן הנביא: כי ביד־יהוה המצוה, ביד־נביאיו. כו ויעמדו הלויים בכלי דויד, והכוהנים בחצוצרות. {פ}

כז ויאמר, חזקייהו, להעלות העולה, להמזבח; ובעת החל העולה, החל שיר־יהוה והחצוצרות, ועל־ידי, כלי דויד מלך־ישראל. כח וכל־הקהל, משתחווים, והשיר משורר, והחצוצרות מחצרים: הכול, עד לכלות העולה. כט וככלות, להעלות: כרעו, המלך וכל־הנמצאים איתו--וישתחוו. ל ויאמר יחזקייהו המלך והשרים, ללויים, להלל ליהוה, בדברי דויד ואסף החוזה; ויהללו, עד־לשמחה, וייקדו, וישתחוו. {פ}

לא ויען יחזקייהו ויאמר, עתה מילאתם ידכם ליהוה, גושו והביאו זבחים ותודות, לבית יהוה; ויביאו הקהל זבחים ותודות, וכל־נדיב לב עולות. לב ויהי מספר העולה, אשר הביאו הקהל--בקר שבעים, אילים מאה כבשים מאתיים: לעולה ליהוה, כל־אלה. לג והקודשים--בקר שש מאות, וצאן שלושת אלפים. לד רק הכוהנים, היו למעט, ולא יכלו, להפשיט את־כל־העולות; ויחזקום אחיהם הלויים, עד־כלות המלאכה ועד יתקדשו הכוהנים--כי הלויים ישרי לבב, להתקדש מהכוהנים. לה וגם־עולה לרוב בחלבי השלמים, ובנסכים--לעולה; ותיכון, עבודת בית־יהוה. לו וישמח יחזקייהו וכל־העם, על ההכין האלוהים לעם: כי בפתאום, היה הדבר. {פ}