תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק כט

א יחזקייהו מלך, בן-עשרים וחמש שנה, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, אבייה בת-זכריהו. ב ויעש הישר, בעיני יהוה: ככול אשר-עשה, דויד אביו. ג הוא בשנה הראשונה למולכו בחודש הראשון, פתח את-דלתות בית-יהוה--ויחזקם. ד ויבא את-הכוהנים, ואת-הלויים; ויאספם, לרחוב המזרח. ה ויאמר להם, שמעוני הלויים: עתה התקדשו, וקדשו את-בית יהוה אלוהי אבותיכם, והוציאו את-הנידה, מן-הקודש. ו כי-מעלו אבותינו, ועשו הרע בעיני יהוה-אלוהינו--ויעזבוהו; ויסבו פניהם ממשכן יהוה, וייתנו-עורף. ז גם סגרו דלתות האולם, ויכבו את-הנרות, וקטורת, לא הקטירו; ועולה לא-העלו בקודש, לאלוהי ישראל. ח ויהי קצף יהוה, על-יהודה וירושלים; וייתנם לזעווה לשמה ולשריקה, כאשר אתם רואים בעיניכם. ט והנה נפלו אבותינו, בחרב; ובנינו ובנותינו ונשינו בשבי, על-זאת. י עתה, עם-לבבי, לכרות ברית, ליהוה אלוהי ישראל; וישוב ממנו, חרון אפו. יא בניי, עתה אל-תישלו: כי-בכם בחר יהוה, לעמוד לפניו לשרתו, ולהיות לו, משרתים ומקטירים. {פ}

יב ויקומו הלויים מחת בן-עמשיי ויואל בן-עזריהו, מן-בני הקהתי, ומן-בני מררי, קיש בן-עבדי ועזריהו בן-יהללאל; {ס} ומן-הגרשוני--יואח בן-זימה, ועדן בן-יואח. יג ומן-בני, אליצפן, שמרי, ויעיאל; ומן-בני אסף, זכריהו ומתניהו. {ס} יד ומן-בני הימן, יחיאל ושמעי; {ס} ומן-בני ידותון, שמעיה ועוזיאל. טו ויאספו את-אחיהם ויתקדשו, ויבואו כמצות-המלך בדברי יהוה, לטהר, בית יהוה. טז ויבואו הכוהנים לפנימה בית-יהוה, לטהר, ויוציאו את כל-הטומאה אשר מצאו בהיכל יהוה, לחצר בית יהוה; ויקבלו, הלויים, להוציא לנחל-קדרון, חוצה. יז ויחלו באחד לחודש הראשון, לקדש, וביום שמונה לחודש באו לאולם יהוה, ויקדשו את-בית-יהוה לימים שמונה; וביום שישה עשר לחודש הראשון, כילו. {ס} יח ויבואו פנימה, אל-חזקייהו המלך, ויאמרו, טיהרנו את-כל-בית יהוה: את-מזבח העולה ואת-כל-כליו, ואת-שולחן המערכת ואת-כל-כליו. יט ואת כל-הכלים, אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו--הכנו והקדשנו; והנם, לפני מזבח יהוה. {ס} כ וישכם, יחזקייהו המלך, ויאסוף, את שרי העיר; ויעל, בית יהוה. כא ויביאו פרים-שבעה ואילים שבעה וכבשים שבעה, וצפירי עיזים שבעה לחטאת, על-הממלכה ועל-המקדש, ועל-יהודה; ויאמר, לבני אהרון הכוהנים, להעלות, על-מזבח יהוה. כב וישחטו, הבקר, ויקבלו הכוהנים את-הדם, ויזרקו המזבחה; וישחטו האילים, ויזרקו הדם המזבחה, וישחטו הכבשים, ויזרקו הדם המזבחה. כג ויגישו את-שעירי החטאת, לפני המלך והקהל; ויסמכו ידיהם, עליהם. כד וישחטום, הכוהנים, ויחטאו את-דמם המזבחה, לכפר על-כל-ישראל: כי לכל-ישראל אמר המלך, העולה והחטאת. כה ויעמד את-הלויים בית יהוה, במצלתיים בנבלים ובכינורות, במצות דויד וגד חוזה-המלך, ונתן הנביא: כי ביד-יהוה המצוה, ביד-נביאיו. כו ויעמדו הלויים בכלי דויד, והכוהנים בחצוצרות. {פ}

כז ויאמר, חזקייהו, להעלות העולה, להמזבח; ובעת החל העולה, החל שיר-יהוה והחצוצרות, ועל-ידי, כלי דויד מלך-ישראל. כח וכל-הקהל, משתחווים, והשיר משורר, והחצוצרות מחצרים: הכול, עד לכלות העולה. כט וככלות, להעלות: כרעו, המלך וכל-הנמצאים איתו--וישתחוו. ל ויאמר יחזקייהו המלך והשרים, ללויים, להלל ליהוה, בדברי דויד ואסף החוזה; ויהללו, עד-לשמחה, וייקדו, וישתחוו. {פ}

לא ויען יחזקייהו ויאמר, עתה מילאתם ידכם ליהוה, גושו והביאו זבחים ותודות, לבית יהוה; ויביאו הקהל זבחים ותודות, וכל-נדיב לב עולות. לב ויהי מספר העולה, אשר הביאו הקהל--בקר שבעים, אילים מאה כבשים מאתיים: לעולה ליהוה, כל-אלה. לג והקודשים--בקר שש מאות, וצאן שלושת אלפים. לד רק הכוהנים, היו למעט, ולא יכלו, להפשיט את-כל-העולות; ויחזקום אחיהם הלויים, עד-כלות המלאכה ועד יתקדשו הכוהנים--כי הלויים ישרי לבב, להתקדש מהכוהנים. לה וגם-עולה לרוב בחלבי השלמים, ובנסכים--לעולה; ותיכון, עבודת בית-יהוה. לו וישמח יחזקייהו וכל-העם, על ההכין האלוהים לעם: כי בפתאום, היה הדבר. {פ}