תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק ו

א אז, אמר שלמה: יהוה אמר, לשכון בערפל. ב ואני בניתי בית־זבול, לך; ומכון לשבתך, עולמים. ג ויסב המלך, את־פניו, ויברך, את כל־קהל ישראל; וכל־קהל ישראל, עומד. ד ויאמר, ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר דיבר בפיו, את דויד אבי; ובידיו מילא, לאמור. ה מן־היום, אשר הוצאתי את־עמי מארץ מצריים, לא־בחרתי בעיר מכול שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ולא־בחרתי באיש, להיות נגיד על־עמי ישראל. ו ואבחר, בירושלים, להיות שמי, שם; ואבחר בדויד, להיות על־עמי ישראל. ז ויהי, עם־לבב דויד אבי, לבנות בית, לשם יהוה אלוהי ישראל. ח ויאמר יהוה, אל־דויד אבי, יען אשר היה עם־לבבך, לבנות בית לשמי--הטיבות, כי היה עם־לבבך. ט רק אתה, לא תבנה הבית: כי בנך היוצא מחלציך, הוא־יבנה הבית לשמי. י ויקם יהוה, את־דברו אשר דיבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על־כיסא ישראל, כאשר דיבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלוהי ישראל. יא ואשים שם את־הארון, אשר־שם ברית יהוה, אשר כרת, עם־בני ישראל. יב ויעמוד, לפני מזבח יהוה, נגד, כל־קהל ישראל; ויפרוש, כפיו. יג כי־עשה שלמה כיור נחושת, וייתנהו בתוך העזרה--חמש אמות אורכו וחמש אמות רוחבו, ואמות שלוש קומתו; ויעמוד עליו, ויברך על־ברכיו נגד כל־קהל ישראל, ויפרוש כפיו, השמיימה. {פ}

יד ויאמר, {פ}

יהוה אלוהי ישראל אין־כמוך אלוהים--בשמיים, ובארץ: שומר הברית, והחסד, לעבדיך, ההולכים לפניך בכל־ליבם. טו אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר־דיברת, לו; ותדבר בפיך ובידך מילאת, כיום הזה. טז ועתה יהוה אלוהי ישראל, שמור לעבדך דויד אבי את אשר דיברת לו לאמור, לא־ייכרת לך איש מלפניי, יושב על־כיסא ישראל: רק אם־ישמרו בניך את־דרכם, ללכת בתורתי, כאשר הלכת, לפניי. יז ועתה, יהוה אלוהי ישראל: ייאמן, דברך, אשר דיברת, לעבדך לדויד. יח כי, האומנם, יישב אלוהים את־האדם, על־הארץ: הנה שמיים ושמי השמיים, לא יכלכלוך--אף, כי־הבית הזה אשר בניתי. יט ופנית אל־תפילת עבדך, ואל־תחינתו--יהוה אלוהיי: לשמוע אל־הרינה ואל־התפילה, אשר עבדך מתפלל לפניך. כ להיות עיניך פתוחות אל־הבית הזה, יומם ולילה--אל־המקום, אשר אמרת לשום שמך שם: לשמוע, אל־התפילה, אשר יתפלל עבדך, אל־המקום הזה. כא ושמעת אל־תחנוני עבדך, ועמך ישראל, אשר יתפללו, אל־המקום הזה; ואתה תשמע ממקום שבתך, מן־השמיים--ושמעת, וסלחת. כב אם־יחטא איש לריעהו, ונשא־בו אלה להאלותו; ובא, אלה לפני מזבחך--בבית הזה. כג ואתה תשמע מן־השמיים, ועשית ושפטת את־עבדיך, להשיב לרשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו. {ס} כד ואם־יינגף עמך ישראל, לפני אויב--כי יחטאו־לך; ושבו והודו את־שמך, והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה. כה ואתה, תשמע מן־השמיים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשבותם, אל־האדמה, אשר־נתת להם, ולאבותיהם. {פ}

כו בהיעצר השמיים ולא־יהיה מטר, כי יחטאו־לך; והתפללו אל־המקום הזה, והודו את־שמך--מחטאתם ישובון, כי תענם. כז ואתה תשמע השמיים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל--כי תורם אל־הדרך הטובה, אשר ילכו־בה; ונתת מטר על־ארצך, אשר־נתת לעמך לנחלה. {ס} כח רעב כי־יהיה בארץ, דבר כי־יהיה שידפון ויירקון ארבה וחסיל כי יהיה, כי יצר־לו אויביו, בארץ שעריו: כל־נגע, וכל־מחלה. כט כל־תפילה כל־תחינה, אשר יהיה לכל־האדם, ולכול, עמך ישראל--אשר יידעו, איש נגעו ומכאובו, ופרש כפיו, אל־הבית הזה. ל ואתה תשמע מן־השמיים מכון שבתך, וסלחת, ונתת לאיש ככל־דרכיו, אשר תדע את־לבבו: כי אתה לבדך ידעת, את־לבב בני האדם. לא למען ייראוך, ללכת בדרכיך, כל־הימים, אשר־הם חיים על־פני האדמה--אשר נתת, לאבותינו. {ס} לב וגם אל־הנוכרי, אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובאו והתפללו, אל־הבית הזה. לג ואתה תשמע מן־השמיים, ממכון שבתך, ועשית, ככול אשר־יקרא אליך הנוכרי: למען יידעו כל־עמי הארץ את־שמך, וליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת, כי־שמך נקרא על־הבית הזה אשר בניתי. לד כי־ייצא עמך למלחמה על־אויביו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אליך, דרך העיר הזאת אשר בחרת בה, והבית, אשר־בניתי לשמך. לה ושמעת, מן־השמיים, את־תפילתם, ואת־תחינתם; ועשית, משפטם. לו כי יחטאו־לך, כי אין אדם אשר לא־יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל־ארץ רחוקה, או קרובה. לז והשיבו, אל־לבבם, בארץ, אשר נשבו־שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שביים לאמור, חטאנו העווינו, ורשענו. לח ושבו אליך, בכל־ליבם ובכל־נפשם, בארץ שביים, אשר־שבו אותם; והתפללו, דרך ארצם אשר נתת לאבותם, והעיר אשר בחרת, ולבית אשר־בניתי לשמך. לט ושמעת מן־השמיים ממכון שבתך, את־תפילתם ואת־תחינותיהם, ועשית, משפטם; וסלחת לעמך, אשר חטאו־לך. מ עתה אלוהיי, יהיו־נא עיניך פתוחות, ואוזניך, קשובות--לתפילת, המקום הזה. {ס} מא ועתה, קומה יהוה אלוהים לנוחך--אתה, וארון עוזך; כוהניך יהוה אלוהים, ילבשו תשועה, וחסידיך, ישמחו בטוב. מב יהוה אלוהים, אל־תשב פני משיחך: זוכרה, לחסדי דויד עבדך. {פ}