תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק כ

א ויהי אחרי־כן באו בני־מואב ובני עמון ועימהם מהעמונים, על־יהושפט--למלחמה. ב ויבואו, ויגידו ליהושפט לאמור, בא עליך המון רב מעבר לים, מארם; והנם בחצצון תמר, היא עין גדי. ג ויירא, וייתן יהושפט את־פניו לדרוש ליהוה; ויקרא־צום, על־כל־יהודה. ד וייקבצו יהודה, לבקש מיהוה; גם מכל־ערי יהודה, באו לבקש את־יהוה. ה ויעמוד יהושפט, בקהל יהודה וירושלים--בבית יהוה: לפני, החצר החדשה. ו ויאמר, יהוה אלוהי אבותינו הלוא אתה־הוא אלוהים בשמיים, ואתה מושל, בכול ממלכות הגויים; ובידך כוח וגבורה, ואין עימך להתייצב. ז הלוא אתה אלוהינו, הורשת את־יושבי הארץ הזאת, מלפני, עמך ישראל; ותיתנה, לזרע אברהם אוהבך--לעולם. ח ויישבו־בה; ויבנו לך בה מקדש, לשמך לאמור. ט אם־תבוא עלינו רעה, חרב שפוט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך בבית הזה; ונזעק אליך מצרתנו, ותשמע ותושיע. י ועתה הנה בני־עמון ומואב והר־שעיר, אשר לא־נתת לישראל לבוא בהם, בבואם, מארץ מצריים: כי סרו מעליהם, ולא השמידום. יא והנה־הם--גומלים, עלינו: לבוא, לגרשנו, מירושתך, אשר הורשתנו. יב אלוהינו, הלוא תשפוט־בם, כי אין בנו כוח, לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו; ואנחנו, לא נדע מה־נעשה--כי עליך, עינינו. יג וכל־יהודה--עומדים, לפני יהוה; גם־טפם, נשיהם ובניהם. {ס} יד ויחזיאל בן־זכריהו בן־בניה בן־יעיאל בן־מתניה, הלוי--מן־בני אסף: הייתה עליו רוח יהוה, בתוך הקהל. טו ויאמר, הקשיבו כל־יהודה ויושבי ירושלים, והמלך, יהושפט: כה־אמר יהוה לכם, אתם אל־תיראו ואל־תיחתו מפני ההמון הרב הזה--כי לא לכם המלחמה, כי לאלוהים. טז מחר רדו עליהם, הנם עולים במעלה הציץ; ומצאתם אותם בסוף הנחל, פני מדבר ירואל. יז לא לכם, להילחם בזאת: התייצבו עמדו וראו את־ישועת יהוה עימכם יהודה וירושלים, אל־תיראו ואל־תיחתו--מחר צאו לפניהם, ויהוה עימכם. יח וייקוד יהושפט אפיים, ארצה; וכל־יהודה ויושבי ירושלים, נפלו לפני יהוה, להשתחוות, ליהוה. יט ויקומו הלויים מן־בני הקהתים, ומן־בני הקורחים--להלל, ליהוה אלוהי ישראל, בקול גדול, למעלה. כ וישכימו בבוקר, וייצאו למדבר תקוע; ובצאתם עמד יהושפט, ויאמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלים--האמינו ביהוה אלוהיכם ותיאמנו, האמינו בנביאיו והצליחו. כא וייוועץ, אל־העם, ויעמד משוררים ליהוה, ומהללים להדרת־קודש--בצאת, לפני החלוץ, ואומרים הודו ליהוה, כי לעולם חסדו. כב ובעת החלו ברינה ותהילה, נתן יהוה מארבים על־בני עמון מואב והר־שעיר הבאים ליהודה--ויינגפו. כג ויעמדו בני עמון ומואב, על־יושבי הר־שעיר--להחרים ולהשמיד; וככלותם ביושבי שעיר, עזרו איש־בריעהו למשחית. כד ויהודה בא על־המצפה, למדבר; ויפנו, אל־ההמון, והנם פגרים נופלים ארצה, ואין פליטה. כה ויבוא יהושפט ועמו, לבוז את־שללם, וימצאו בהם לרוב ורכוש ופגרים וכלי חמודות, וינצלו להם לאין משא; ויהיו ימים שלושה, בוזזים את־השלל--כי רב־הוא. כו וביום הרביעי, נקהלו לעמק ברכה--כי־שם, בירכו את־יהוה; על־כן קראו את־שם המקום ההוא, עמק ברכה--עד־היום. כז וישובו כל־איש יהודה וירושלים, ויהושפט בראשם, לשוב אל־ירושלים, בשמחה: כי־שימחם יהוה, מאויביהם. כח ויבואו, ירושלים, בנבלים ובכינורות, ובחצוצרות--אל־בית, יהוה. כט ויהי פחד אלוהים, על כל־ממלכות הארצות: בשומעם--כי נלחם יהוה, עם אויבי ישראל. ל ותשקוט, מלכות יהושפט; וינח לו אלוהיו, מסביב. {פ}

לא וימלוך יהושפט, על־יהודה--בן־שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים, ושם אימו, עזובה בת־שלחי. לב וילך, בדרך אביו אסא--ולא־סר ממנה: לעשות הישר, בעיני יהוה. לג אך הבמות, לא־סרו; ועוד העם לא־הכינו לבבם, לאלוהי אבותיהם. לד ויתר דברי יהושפט, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, בדברי יהוא בן־חנני, אשר הועלה, על־ספר מלכי ישראל. לה ואחרי־כן, אתחבר יהושפט מלך־יהודה, עם, אחזיה מלך־ישראל; הוא, הרשיע לעשות. לו ויחברהו עימו, לעשות אונייות ללכת תרשיש; ויעשו אונייות, בעציון גבר. לז ויתנבא אליעזר בן־דודווהו, ממרשה, על־יהושפט, לאמור: כהתחברך עם־אחזיהו, פרץ יהוה את־מעשיך, ויישברו אונייות, ולא עצרו ללכת אל־תרשיש.