תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק כ

א ויהי אחרי-כן באו בני-מואב ובני עמון ועימהם מהעמונים, על-יהושפט--למלחמה. ב ויבואו, ויגידו ליהושפט לאמור, בא עליך המון רב מעבר לים, מארם; והנם בחצצון תמר, היא עין גדי. ג ויירא, וייתן יהושפט את-פניו לדרוש ליהוה; ויקרא-צום, על-כל-יהודה. ד וייקבצו יהודה, לבקש מיהוה; גם מכל-ערי יהודה, באו לבקש את-יהוה. ה ויעמוד יהושפט, בקהל יהודה וירושלים--בבית יהוה: לפני, החצר החדשה. ו ויאמר, יהוה אלוהי אבותינו הלוא אתה-הוא אלוהים בשמיים, ואתה מושל, בכול ממלכות הגויים; ובידך כוח וגבורה, ואין עימך להתייצב. ז הלוא אתה אלוהינו, הורשת את-יושבי הארץ הזאת, מלפני, עמך ישראל; ותיתנה, לזרע אברהם אוהבך--לעולם. ח ויישבו-בה; ויבנו לך בה מקדש, לשמך לאמור. ט אם-תבוא עלינו רעה, חרב שפוט ודבר ורעב, נעמדה לפני הבית הזה ולפניך, כי שמך בבית הזה; ונזעק אליך מצרתנו, ותשמע ותושיע. י ועתה הנה בני-עמון ומואב והר-שעיר, אשר לא-נתת לישראל לבוא בהם, בבואם, מארץ מצריים: כי סרו מעליהם, ולא השמידום. יא והנה-הם--גומלים, עלינו: לבוא, לגרשנו, מירושתך, אשר הורשתנו. יב אלוהינו, הלוא תשפוט-בם, כי אין בנו כוח, לפני ההמון הרב הזה הבא עלינו; ואנחנו, לא נדע מה-נעשה--כי עליך, עינינו. יג וכל-יהודה--עומדים, לפני יהוה; גם-טפם, נשיהם ובניהם. {ס} יד ויחזיאל בן-זכריהו בן-בניה בן-יעיאל בן-מתניה, הלוי--מן-בני אסף: הייתה עליו רוח יהוה, בתוך הקהל. טו ויאמר, הקשיבו כל-יהודה ויושבי ירושלים, והמלך, יהושפט: כה-אמר יהוה לכם, אתם אל-תיראו ואל-תיחתו מפני ההמון הרב הזה--כי לא לכם המלחמה, כי לאלוהים. טז מחר רדו עליהם, הנם עולים במעלה הציץ; ומצאתם אותם בסוף הנחל, פני מדבר ירואל. יז לא לכם, להילחם בזאת: התייצבו עמדו וראו את-ישועת יהוה עימכם יהודה וירושלים, אל-תיראו ואל-תיחתו--מחר צאו לפניהם, ויהוה עימכם. יח וייקוד יהושפט אפיים, ארצה; וכל-יהודה ויושבי ירושלים, נפלו לפני יהוה, להשתחוות, ליהוה. יט ויקומו הלויים מן-בני הקהתים, ומן-בני הקורחים--להלל, ליהוה אלוהי ישראל, בקול גדול, למעלה. כ וישכימו בבוקר, וייצאו למדבר תקוע; ובצאתם עמד יהושפט, ויאמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלים--האמינו ביהוה אלוהיכם ותיאמנו, האמינו בנביאיו והצליחו. כא וייוועץ, אל-העם, ויעמד משוררים ליהוה, ומהללים להדרת-קודש--בצאת, לפני החלוץ, ואומרים הודו ליהוה, כי לעולם חסדו. כב ובעת החלו ברינה ותהילה, נתן יהוה מארבים על-בני עמון מואב והר-שעיר הבאים ליהודה--ויינגפו. כג ויעמדו בני עמון ומואב, על-יושבי הר-שעיר--להחרים ולהשמיד; וככלותם ביושבי שעיר, עזרו איש-בריעהו למשחית. כד ויהודה בא על-המצפה, למדבר; ויפנו, אל-ההמון, והנם פגרים נופלים ארצה, ואין פליטה. כה ויבוא יהושפט ועמו, לבוז את-שללם, וימצאו בהם לרוב ורכוש ופגרים וכלי חמודות, וינצלו להם לאין משא; ויהיו ימים שלושה, בוזזים את-השלל--כי רב-הוא. כו וביום הרביעי, נקהלו לעמק ברכה--כי-שם, בירכו את-יהוה; על-כן קראו את-שם המקום ההוא, עמק ברכה--עד-היום. כז וישובו כל-איש יהודה וירושלים, ויהושפט בראשם, לשוב אל-ירושלים, בשמחה: כי-שימחם יהוה, מאויביהם. כח ויבואו, ירושלים, בנבלים ובכינורות, ובחצוצרות--אל-בית, יהוה. כט ויהי פחד אלוהים, על כל-ממלכות הארצות: בשומעם--כי נלחם יהוה, עם אויבי ישראל. ל ותשקוט, מלכות יהושפט; וינח לו אלוהיו, מסביב. {פ}

לא וימלוך יהושפט, על-יהודה--בן-שלושים וחמש שנה במולכו, ועשרים וחמש שנה מלך בירושלים, ושם אימו, עזובה בת-שלחי. לב וילך, בדרך אביו אסא--ולא-סר ממנה: לעשות הישר, בעיני יהוה. לג אך הבמות, לא-סרו; ועוד העם לא-הכינו לבבם, לאלוהי אבותיהם. לד ויתר דברי יהושפט, הראשונים והאחרונים--הנם כתובים, בדברי יהוא בן-חנני, אשר הועלה, על-ספר מלכי ישראל. לה ואחרי-כן, אתחבר יהושפט מלך-יהודה, עם, אחזיה מלך-ישראל; הוא, הרשיע לעשות. לו ויחברהו עימו, לעשות אונייות ללכת תרשיש; ויעשו אונייות, בעציון גבר. לז ויתנבא אליעזר בן-דודווהו, ממרשה, על-יהושפט, לאמור: כהתחברך עם-אחזיהו, פרץ יהוה את-מעשיך, ויישברו אונייות, ולא עצרו ללכת אל-תרשיש.