תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים א פרק כא

א ויעמוד שטן, על-ישראל; ויסת, את-דויד, למנות, את-ישראל. ב ויאמר דויד אל-יואב, ואל-שרי העם, לכו ספרו את-ישראל, מבאר שבע ועד-דן; והביאו אליי, ואדעה את-מספרם. ג ויאמר יואב, יוסף יהוה על-עמו כהם מאה פעמים--הלוא אדוני המלך, כולם לאדוני לעבדים; למה יבקש זאת אדוני, למה יהיה לאשמה לישראל. ד ודבר-המלך, חזק על-יואב; וייצא יואב, ויתהלך בכל-ישראל, ויבוא, ירושלים. ה וייתן יואב את-מספר מפקד-העם, אל-דויד; ויהי כל-ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש, שולף חרב, ויהודה, ארבע מאות ושבעים אלף איש שולף חרב. ו ולוי, ובנימין, לא פקד, בתוכם: כי-נתעב דבר-המלך, את-יואב. ז ויירע בעיני האלוהים, על-הדבר הזה; ויך, את-ישראל. {ס} ח ויאמר דויד, אל-האלוהים, חטאתי מאוד, אשר עשיתי את-הדבר הזה; ועתה, העבר-נא את-עוון עבדך, כי נסכלתי, מאוד. {פ}

ט וידבר יהוה אל-גד, חוזה דויד לאמור. י לך ודיברת אל-דויד לאמור, כה אמר יהוה, שלוש, אני נוטה עליך: בחר-לך אחת מהנה, ואעשה-לך. יא ויבוא גד, אל-דויד; ויאמר לו כה-אמר יהוה, קבל-לך. יב אם-שלוש שנים רעב, ואם-שלושה חודשים נספה מפני-צריך וחרב אויביך למשגת, ואם-שלושת ימים חרב יהוה ודבר בארץ, ומלאך יהוה משחית בכל-גבול ישראל: ועתה ראה, מה-אשיב את-שולחי דבר. {ס} יג ויאמר דויד אל-גד, צר-לי מאוד; אפלה-נא ביד-יהוה, כי-רבים רחמיו מאוד, וביד-אדם, אל-אפול. יד וייתן יהוה דבר, בישראל; וייפול, מישראל, שבעים אלף, איש. טו וישלח האלוהים מלאך לירושלים, להשחיתה, וכהשחית ראה יהוה ויינחם על-הרעה, ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך; ומלאך יהוה עומד, עם-גורן אורנן היבוסי. {ס} טז ויישא דויד את-עיניו, וירא את-מלאך יהוה עומד בין הארץ ובין השמיים, וחרבו שלופה בידו, נטויה על-ירושלים; וייפול דויד והזקנים מכוסים בשקים, על-פניהם. יז ויאמר דויד אל-האלוהים הלוא אני אמרתי למנות בעם, ואני-הוא אשר-חטאתי והרע הרעותי, ואלה הצאן, מה עשו; יהוה אלוהיי, תהי נא ידך בי ובבית אבי, ובעמך, לא למגפה. {ס} יח ומלאך יהוה אמר אל-גד, לאמור לדויד: כי יעלה דויד, להקים מזבח ליהוה, בגורן, אורנן היבוסי. יט ויעל דויד בדבר-גד, אשר דיבר בשם יהוה. כ וישב אורנן, וירא את-המלאך, וארבעת בניו עימו, מתחבאים; ואורנן, דש חיטים. כא ויבוא דויד, עד-אורנן; ויבט אורנן, וירא את-דויד, וייצא מן-הגורן, וישתחו לדויד אפיים ארצה. כב ויאמר דויד אל-אורנן, תנה-לי מקום הגורן, ואבנה-בו מזבח, ליהוה; בכסף מלא תנהו לי, ותיעצר המגפה מעל העם. כג ויאמר אורנן אל-דויד קח-לך, ויעש אדוני המלך הטוב בעיניו; ראה נתתי הבקר לעולות, והמוריגים לעצים והחיטים למנחה--הכול נתתי. כד ויאמר המלך דויד, לאורנן, לא, כי-קנה אקנה בכסף מלא: כי לא-אשא אשר-לך, ליהוה, והעלות עולה, חינם. כה וייתן דויד לאורנן, במקום, שקלי זהב, משקל שש מאות. כו וייבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עולות ושלמים; ויקרא, אל-יהוה, ויענהו באש מן-השמיים, על מזבח העולה. {ס} כז ויאמר יהוה למלאך, וישב חרבו אל-נדנה. כח בעת ההיא--בראות דויד כי-ענהו יהוה, בגורן אורנן היבוסי; ויזבח, שם. כט ומשכן יהוה אשר-עשה משה במדבר, ומזבח העולה--בעת ההיא: בבמה, בגבעון. ל ולא-יכול דויד ללכת לפניו, לדרוש אלוהים: כי נבעת--מפני, חרב מלאך יהוה. {ס}