תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק לב

א אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך-אשור; ויבוא ביהודה, וייחן על-הערים הבצורות, ויאמר, לבקעם אליו. ב וירא, יחזקייהו, כי-בא, סנחריב; ופניו, למלחמה על-ירושלים. ג וייוועץ, עם-שריו וגיבוריו, לסתום את-מימי העיינות, אשר מחוץ לעיר; ויעזרוהו. ד וייקבצו עם-רב--ויסתמו את-כל-המעיינות, ואת-הנחל השוטף בתוך-הארץ לאמור: למה יבואו מלכי אשור, ומצאו מים רבים. ה ויתחזק וייבן את-כל-החומה הפרוצה ויעל על-המגדלות, ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את-המילוא, עיר דויד; ויעש שלח לרוב, ומגינים. ו וייתן שרי מלחמות, על-העם; ויקבצם אליו, אל-רחוב שער העיר, וידבר על-לבבם, לאמור. ז חזקו ואמצו--אל-תיראו ואל-תיחתו מפני מלך אשור, ומלפני כל-ההמון אשר-עימו: כי-עימנו רב, מעימו. ח עימו, זרוע בשר, ועימנו יהוה אלוהינו לעוזרנו, ולהילחם מלחמותינו; וייסמכו העם, על-דברי יחזקייהו מלך-יהודה. {פ}

ט אחר זה, שלח סנחריב מלך-אשור עבדיו ירושלימה, והוא על-לכיש, וכל-ממשלתו עימו--על-יחזקייהו מלך יהודה, ועל-כל-יהודה אשר בירושלים לאמור. י כה אמר, סנחריב מלך אשור: על-מה אתם בוטחים, ויושבים במצור בירושלים. יא הלוא יחזקייהו, מסית אתכם, לתת אתכם, למות ברעב ובצמא לאמור: יהוה אלוהינו--יצילנו, מכף מלך אשור. יב הלוא-הוא, יחזקייהו, הסיר את-במותיו, ואת-מזבחותיו; ויאמר ליהודה ולירושלים, לאמור, לפני מזבח אחד תשתחוו, ועליו תקטירו. יג הלוא תדעו, מה עשיתי אני ואבותיי, לכול, עמי הארצות: היכול יכלו, אלוהי גויי הארצות, להציל את-ארצם, מידי. יד מי בכל-אלוהי הגויים האלה, אשר החרימו אבותיי, אשר יכול, להציל את-עמו מידי: כי יוכל אלוהיכם, להציל אתכם מידי. טו ועתה אל-ישיא אתכם חזקייהו ואל-יסית אתכם כזאת, ואל-תאמינו לו--כי-לא יוכל כל-אלוה כל-גוי וממלכה, להציל עמו מידי ומיד אבותיי: אף כי אלוהיכם, לא-יצילו אתכם מידי. טז ועוד דיברו עבדיו, על-יהוה האלוהים, ועל, יחזקייהו עבדו. יז וספרים כתב--לחרף, ליהוה אלוהי ישראל: ולאמור עליו לאמור, כאלוהי גויי הארצות אשר לא-הצילו עמם מידי--כן לא-יציל אלוהי יחזקייהו עמו, מידי. יח ויקראו בקול-גדול יהודית, על-עם ירושלים אשר על-החומה, לייראם, ולבהלם--למען, ילכדו את-העיר. יט וידברו, אל-אלוהי ירושלים: כעל, אלוהי עמי הארץ--מעשה, ידי האדם. {ס} כ ויתפלל יחזקייהו המלך, וישעיהו בן-אמוץ הנביא--על-זאת; ויזעקו, השמיים. {ס} כא וישלח יהוה, מלאך, ויכחד כל-גיבור חיל ונגיד ושר, במחנה מלך אשור; וישב בבושת פנים לארצו, ויבוא בית אלוהיו, ומיציאי מעיו, שם הפילוהו בחרב. כב ויושע יהוה את-יחזקייהו ואת יושבי ירושלים, מיד סנחריב מלך-אשור--ומיד-כול; וינהלם, מסביב. כג ורבים מביאים מנחה ליהוה, לירושלים, ומגדנות, ליחזקייהו מלך יהודה; ויינשא לעיני כל-הגויים, מאחרי-כן. {פ}

כד בימים ההם, חלה יחזקייהו עד-למות; ויתפלל, אל-יהוה, ויאמר לו, ומופת נתן לו. כה ולא-כגמול עליו השיב יחזקייהו, כי גבה ליבו; ויהי עליו קצף, ועל-יהודה וירושלים. כו וייכנע יחזקייהו בגובה ליבו, הוא ויושבי ירושלים; ולא-בא עליהם קצף יהוה, בימי יחזקייהו. כז ויהי ליחזקייהו עושר וכבוד, הרבה מאוד; ואוצרות עשה-לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה, ולבשמים ולמגינים, ולכול, כלי חמדה. כח ומסכנות--לתבואת דגן, ותירוש ויצהר; ואורוות לכל-בהמה ובהמה, ועדרים לאוורות. כט וערים עשה לו, ומקנה-צאן ובקר לרוב: כי נתן-לו אלוהים, רכוש רב מאוד. ל והוא יחזקייהו, סתם את-מוצא מימי גיחון העליון, וישרם למטה-מערבה, לעיר דויד; ויצלח יחזקייהו, בכל-מעשהו. לא וכן במליצי שרי בבל, המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ, עזבו, האלוהים--לנסותו, לדעת כל-בלבבו. לב ויתר דברי יחזקייהו, וחסדיו--הנם כתובים, בחזון ישעיהו בן-אמוץ הנביא, על-ספר מלכי-יהודה, וישראל. לג וישכב יחזקייהו עם-אבותיו, ויקברוהו במעלה קברי בני-דויד, וכבוד עשו-לו במותו, כל-יהודה ויושבי ירושלים; וימלוך מנשה בנו, תחתיו. {פ}