תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק לב

א אחרי הדברים והאמת האלה, בא סנחריב מלך־אשור; ויבוא ביהודה, וייחן על־הערים הבצורות, ויאמר, לבקעם אליו. ב וירא, יחזקייהו, כי־בא, סנחריב; ופניו, למלחמה על־ירושלים. ג וייוועץ, עם־שריו וגיבוריו, לסתום את־מימי העיינות, אשר מחוץ לעיר; ויעזרוהו. ד וייקבצו עם־רב--ויסתמו את־כל־המעיינות, ואת־הנחל השוטף בתוך־הארץ לאמור: למה יבואו מלכי אשור, ומצאו מים רבים. ה ויתחזק וייבן את־כל־החומה הפרוצה ויעל על־המגדלות, ולחוצה החומה אחרת, ויחזק את־המילוא, עיר דויד; ויעש שלח לרוב, ומגינים. ו וייתן שרי מלחמות, על־העם; ויקבצם אליו, אל־רחוב שער העיר, וידבר על־לבבם, לאמור. ז חזקו ואמצו--אל־תיראו ואל־תיחתו מפני מלך אשור, ומלפני כל־ההמון אשר־עימו: כי־עימנו רב, מעימו. ח עימו, זרוע בשר, ועימנו יהוה אלוהינו לעוזרנו, ולהילחם מלחמותינו; וייסמכו העם, על־דברי יחזקייהו מלך־יהודה. {פ}

ט אחר זה, שלח סנחריב מלך־אשור עבדיו ירושלימה, והוא על־לכיש, וכל־ממשלתו עימו--על־יחזקייהו מלך יהודה, ועל־כל־יהודה אשר בירושלים לאמור. י כה אמר, סנחריב מלך אשור: על־מה אתם בוטחים, ויושבים במצור בירושלים. יא הלוא יחזקייהו, מסית אתכם, לתת אתכם, למות ברעב ובצמא לאמור: יהוה אלוהינו--יצילנו, מכף מלך אשור. יב הלוא־הוא, יחזקייהו, הסיר את־במותיו, ואת־מזבחותיו; ויאמר ליהודה ולירושלים, לאמור, לפני מזבח אחד תשתחוו, ועליו תקטירו. יג הלוא תדעו, מה עשיתי אני ואבותיי, לכול, עמי הארצות: היכול יכלו, אלוהי גויי הארצות, להציל את־ארצם, מידי. יד מי בכל־אלוהי הגויים האלה, אשר החרימו אבותיי, אשר יכול, להציל את־עמו מידי: כי יוכל אלוהיכם, להציל אתכם מידי. טו ועתה אל־ישיא אתכם חזקייהו ואל־יסית אתכם כזאת, ואל־תאמינו לו--כי־לא יוכל כל־אלוה כל־גוי וממלכה, להציל עמו מידי ומיד אבותיי: אף כי אלוהיכם, לא־יצילו אתכם מידי. טז ועוד דיברו עבדיו, על־יהוה האלוהים, ועל, יחזקייהו עבדו. יז וספרים כתב--לחרף, ליהוה אלוהי ישראל: ולאמור עליו לאמור, כאלוהי גויי הארצות אשר לא־הצילו עמם מידי--כן לא־יציל אלוהי יחזקייהו עמו, מידי. יח ויקראו בקול־גדול יהודית, על־עם ירושלים אשר על־החומה, לייראם, ולבהלם--למען, ילכדו את־העיר. יט וידברו, אל־אלוהי ירושלים: כעל, אלוהי עמי הארץ--מעשה, ידי האדם. {ס} כ ויתפלל יחזקייהו המלך, וישעיהו בן־אמוץ הנביא--על־זאת; ויזעקו, השמיים. {ס} כא וישלח יהוה, מלאך, ויכחד כל־גיבור חיל ונגיד ושר, במחנה מלך אשור; וישב בבושת פנים לארצו, ויבוא בית אלוהיו, ומיציאי מעיו, שם הפילוהו בחרב. כב ויושע יהוה את־יחזקייהו ואת יושבי ירושלים, מיד סנחריב מלך־אשור--ומיד־כול; וינהלם, מסביב. כג ורבים מביאים מנחה ליהוה, לירושלים, ומגדנות, ליחזקייהו מלך יהודה; ויינשא לעיני כל־הגויים, מאחרי־כן. {פ}

כד בימים ההם, חלה יחזקייהו עד־למות; ויתפלל, אל־יהוה, ויאמר לו, ומופת נתן לו. כה ולא־כגמול עליו השיב יחזקייהו, כי גבה ליבו; ויהי עליו קצף, ועל־יהודה וירושלים. כו וייכנע יחזקייהו בגובה ליבו, הוא ויושבי ירושלים; ולא־בא עליהם קצף יהוה, בימי יחזקייהו. כז ויהי ליחזקייהו עושר וכבוד, הרבה מאוד; ואוצרות עשה־לו לכסף ולזהב ולאבן יקרה, ולבשמים ולמגינים, ולכול, כלי חמדה. כח ומסכנות--לתבואת דגן, ותירוש ויצהר; ואורוות לכל־בהמה ובהמה, ועדרים לאוורות. כט וערים עשה לו, ומקנה־צאן ובקר לרוב: כי נתן־לו אלוהים, רכוש רב מאוד. ל והוא יחזקייהו, סתם את־מוצא מימי גיחון העליון, וישרם למטה־מערבה, לעיר דויד; ויצלח יחזקייהו, בכל־מעשהו. לא וכן במליצי שרי בבל, המשלחים עליו לדרוש המופת אשר היה בארץ, עזבו, האלוהים--לנסותו, לדעת כל־בלבבו. לב ויתר דברי יחזקייהו, וחסדיו--הנם כתובים, בחזון ישעיהו בן־אמוץ הנביא, על־ספר מלכי־יהודה, וישראל. לג וישכב יחזקייהו עם־אבותיו, ויקברוהו במעלה קברי בני־דויד, וכבוד עשו־לו במותו, כל־יהודה ויושבי ירושלים; וימלוך מנשה בנו, תחתיו. {פ}