תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים א פרק יז

א ויהי, כאשר ישב דויד בביתו; ויאמר דויד אל־נתן הנביא, הנה אנוכי יושב בבית הארזים, וארון ברית־יהוה, תחת יריעות. ב ויאמר נתן אל־דויד, כול אשר בלבבך עשה: כי האלוהים, עימך. {ס} ג ויהי, בלילה ההוא; ויהי, דבר־אלוהים, אל־נתן, לאמור. ד לך ואמרת אל־דויד עבדי, כה אמר יהוה: לא אתה תבנה־לי הבית, לשבת. ה כי לא ישבתי, בבית, מן־היום אשר העליתי את־ישראל, עד היום הזה; ואהיה מאוהל אל־אוהל, וממשכן. ו בכול אשר־התהלכתי, בכל־ישראל, הדבר דיברתי את־אחד שופטי ישראל, אשר ציוויתי לרעות את־עמי לאמור: למה לא־בניתם לי, בית ארזים. ז ועתה כה־תאמר לעבדי לדויד, {ס} כה אמר יהוה צבאות, אני לקחתיך מן־הנווה, מן־אחרי הצאן--להיות נגיד, על עמי ישראל. ח ואהיה עימך, בכול אשר הלכת, ואכרית את־כל־אויביך, מפניך; ועשיתי לך שם, כשם הגדולים אשר בארץ. ט ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיהו, ושכן תחתיו, ולא ירגז, עוד; ולא־יוסיפו בני־עוולה לבלותו, כאשר בראשונה. י ולמימים, אשר ציוויתי שופטים על־עמי ישראל, והכנעתי, את־כל־אויביך; ואגיד לך, ובית יבנה־לך יהוה. יא והיה, כי־מלאו ימיך ללכת עם־אבותיך, והקימותי את־זרעך אחריך, אשר יהיה מבניך; והכינותי, את־מלכותו. יב הוא יבנה־לי, בית; וכוננתי את־כיסאו, עד־עולם. יג אני אהיה־לו לאב, והוא יהיה־לי לבן; וחסדי, לא־אסיר מעימו, כאשר הסירותי, מאשר היה לפניך. יד והעמדתיהו בביתי ובמלכותי, עד־העולם; וכיסאו, יהיה נכון עד־עולם. טו ככול הדברים האלה, וככול החזון הזה--כן דיבר נתן, אל־דויד. {פ}

טז ויבוא המלך דויד, ויישב לפני יהוה; ויאמר, מי־אני יהוה אלוהים ומי ביתי, כי הביאותני, עד־הלום. יז ותקטן זאת בעיניך אלוהים, ותדבר על־בית־עבדך למרחוק; וראיתני, כתור האדם המעלה--יהוה אלוהים. יח מה־יוסיף עוד דויד אליך, לכבוד את־עבדך; ואתה, את־עבדך ידעת. יט יהוה--בעבור עבדך וכליבך, עשית את כל־הגדולה הזאת: להודיע, את־כל־הגדולות. כ יהוה אין כמוך, ואין אלוהים זולתך, בכול אשר־שמענו, באוזנינו. כא ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ: אשר הלך האלוהים לפדות לו עם, לשום לך שם גדולות ונוראות--לגרש מפני עמך אשר־פדית ממצריים, גויים. כב ותיתן את־עמך ישראל לך, לעם--עד־עולם; ואתה יהוה, היית להם לאלוהים. כג ועתה יהוה--הדבר אשר דיברת על־עבדך ועל־ביתו, ייאמן עד־עולם; ועשה, כאשר דיברת. כד וייאמן ויגדל שמך עד־עולם, לאמור--יהוה צבאות אלוהי ישראל, אלוהים לישראל; ובית־דויד עבדך, נכון לפניך. כה כי אתה אלוהיי, גלית את־אוזן עבדך, לבנות לו, בית; על־כן מצא עבדך, להתפלל לפניך. כו ועתה יהוה, אתה־הוא האלוהים; ותדבר, על־עבדך, הטובה, הזאת. כז ועתה, הואלת לברך את־בית עבדך, להיות לעולם, לפניך: כי־אתה יהוה בירכת, ומבורך לעולם. {פ}