תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק ל

א וישלח יחזקייהו על־כל־ישראל ויהודה, וגם־איגרות כתב על־אפריים ומנשה, לבוא לבית־יהוה, בירושלים--לעשות פסח, ליהוה אלוהי ישראל. ב וייוועץ המלך ושריו וכל־הקהל, בירושלים, לעשות הפסח, בחודש השני. ג כי לא יכלו לעשותו, בעת ההיא: כי הכוהנים לא־התקדשו למדיי, והעם לא־נאספו לירושלים. ד ויישר הדבר, בעיני המלך, ובעיני, כל־הקהל. ה ויעמידו דבר, להעביר קול בכל־ישראל מבאר־שבע ועד־דן--לבוא לעשות פסח ליהוה אלוהי־ישראל, בירושלים: כי לא לרוב עשו, ככתוב. ו וילכו הרצים באיגרות מיד המלך ושריו, בכל־ישראל ויהודה, וכמצות המלך, לאמור: בני ישראל, שובו אל־יהוה אלוהי אברהם יצחק וישראל, וישוב אל־הפליטה, הנשארת לכם מכף מלכי אשור. ז ואל־תהיו, כאבותיכם וכאחיכם, אשר מעלו, ביהוה אלוהי אבותיהם; וייתנם לשמה, כאשר אתם רואים. ח עתה, אל־תקשו עורפכם כאבותיכם: תנו־יד ליהוה, ובואו למקדשו אשר הקדיש לעולם, ועבדו את־יהוה אלוהיכם, וישוב מכם חרון אפו. ט כי בשובכם על־יהוה, אחיכם ובניכם לרחמים לפני שוביהם, ולשוב, לארץ הזאת: כי־חנון ורחום, יהוה אלוהיכם, ולא־יסיר פנים מכם, אם־תשובו אליו. {ס} י ויהיו הרצים עוברים מעיר לעיר, בארץ־אפריים ומנשה--ועד־זבולון; ויהיו משחיקים עליהם, ומלעיגים בם. יא אך־אנשים מאשר ומנשה, ומזבולון--נכנעו, ויבואו לירושלים. יב גם ביהודה, הייתה יד האלוהים, לתת להם, לב אחד: לעשות מצות המלך, והשרים--בדבר יהוה. יג וייאספו ירושלים עם־רב, לעשות את־חג המצות בחודש השני--קהל, לרוב מאוד. יד ויקומו--ויסירו את־המזבחות, אשר בירושלים; ואת כל־המקטרות הסירו, וישליכו לנחל קדרון. טו וישחטו הפסח, בארבעה עשר לחודש השני; והכוהנים והלויים נכלמו ויתקדשו, ויביאו עולות בית יהוה. טז ויעמדו על־עומדם כמשפטם, כתורת משה איש־האלוהים; הכוהנים זורקים את־הדם, מיד הלויים. יז כי־רבת בקהל, אשר לא־התקדשו; והלויים על־שחיטת הפסחים, לכול לא טהור--להקדיש, ליהוה. יח כי מרבית העם רבת מאפריים ומנשה יששכר וזבולון, לא היטהרו--כי־אכלו את־הפסח, בלא ככתוב: כי התפלל יחזקייהו עליהם לאמור, יהוה הטוב יכפר בעד. יט כל־לבבו הכין, לדרוש האלוהים יהוה אלוהי אבותיו; ולא, כטוהרת הקודש. {ס} כ וישמע יהוה אל־יחזקייהו, וירפא את־העם. {ס} כא ויעשו בני־ישראל הנמצאים בירושלים את־חג המצות, שבעת ימים--בשמחה גדולה; ומהללים ליהוה יום ביום הלויים והכוהנים, בכלי־עוז--ליהוה. {ס} כב וידבר יחזקייהו, על־לב כל־הלויים--המשכילים שכל־טוב, ליהוה; ויאכלו את־המועד, שבעת הימים, מזבחים זבחי שלמים, ומתוודים ליהוה אלוהי אבותיהם. {ס} כג וייוועצו, כל־הקהל, לעשות, שבעת ימים אחרים; ויעשו שבעת־ימים, שמחה. כד כי חזקייהו מלך־יהודה הרים לקהל אלף פרים, ושבעת אלפים צאן, {ס} והשרים הרימו לקהל פרים אלף, וצאן עשרת אלפים; ויתקדשו כוהנים, לרוב. כה וישמחו כל־קהל יהודה, והכוהנים והלויים, וכל־הקהל, הבאים מישראל; והגרים, הבאים מארץ ישראל, והיושבים, ביהודה. כו ותהי שמחה־גדולה, בירושלים: כי מימי שלמה בן־דויד, מלך ישראל, לא כזאת, בירושלים. {ס} כז ויקומו הכוהנים הלויים, ויברכו את־העם, ויישמע, בקולם; ותבוא תפילתם למעון קודשו, לשמיים. {פ}