תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק ב

א ויספור שלמה שבעים אלף, איש סבל, ושמונים אלף איש, חוצב בהר; ומנצחים עליהם, שלושת אלפים ושש מאות. {פ}

ב וישלח שלמה, אל־חורם מלך־צור לאמור: כאשר עשית, עם־דויד אבי, ותשלח־לו ארזים, לבנות־לו בית לשבת בו. ג הנה אני בונה־בית לשם יהוה אלוהיי, להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת־סמים ומערכת תמיד ועולות לבוקר ולערב, לשבתות ולחודשים, ולמועדי יהוה אלוהינו: לעולם, זאת על־ישראל. ד והבית אשר־אני בונה, גדול: כי־גדול אלוהינו, מכל־האלוהים. ה ומי יעצור־כוח לבנות־לו בית, כי השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוהו; ומי אני אשר אבנה־לו בית, כי אם־להקטיר לפניו. ו ועתה שלח־לי איש־חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובברזל, ובארגוון וכרמיל ותכלת, ויודע, לפתח פיתוחים: עם־החכמים, אשר עימי ביהודה ובירושלים, אשר הכין, דויד אבי. ז ושלח־לי עצי ארזים ברושים ואלגומים, מהלבנון--כי אני ידעתי, אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון; והנה עבדיי, עם־עבדיך. ח ולהכין לי עצים, לרוב: כי הבית אשר־אני בונה, גדול והפלא. ט והנה לחוטבים לכורתי העצים נתתי חיטים מכות לעבדיך, כורים עשרים אלף, ושעורים, כורים עשרים אלף; ויין, בתים עשרים אלף, ושמן, בתים עשרים אלף. {ס} י ויאמר חורם מלך־צור בכתב, וישלח אל־שלמה: באהבת יהוה את־עמו, נתנך עליהם מלך. יא ויאמר, חורם--ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר עשה את־השמיים ואת־הארץ: אשר נתן לדויד המלך בן חכם, יודע שכל ובינה, אשר יבנה־בית ליהוה, ובית למלכותו. יב ועתה, שלחתי איש־חכם יודע בינה--לחורם אבי. יג בן־אישה מן־בנות דן, ואביו איש־צורי יודע לעשות בזהב־ובכסף בנחושת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל־פיתוח, ולחשוב כל־מחשבת--אשר יינתן־לו, עם־חכמיך, וחכמי, אדוני דויד אביך. יד ועתה החיטים והשעורים השמן והיין, אשר אמר אדוני--ישלח, לעבדיו. טו ואנחנו נכרות עצים מן־הלבנון, ככל־צורכך, ונביאם לך רפסודות, על־ים יפו; ואתה תעלה אותם, ירושלים. {פ}

טז ויספור שלמה, כל־האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, אחרי הספר, אשר ספרם דויד אביו; ויימצאו, מאה וחמישים אלף, ושלושת אלפים, ושש מאות. יז ויעש מהם שבעים אלף, סבל, ושמונים אלף, חוצב בהר; ושלושת אלפים ושש מאות, מנצחים להעביד את־העם.