תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק ב

א ויספור שלמה שבעים אלף, איש סבל, ושמונים אלף איש, חוצב בהר; ומנצחים עליהם, שלושת אלפים ושש מאות. {פ}

ב וישלח שלמה, אל-חורם מלך-צור לאמור: כאשר עשית, עם-דויד אבי, ותשלח-לו ארזים, לבנות-לו בית לשבת בו. ג הנה אני בונה-בית לשם יהוה אלוהיי, להקדיש לו להקטיר לפניו קטורת-סמים ומערכת תמיד ועולות לבוקר ולערב, לשבתות ולחודשים, ולמועדי יהוה אלוהינו: לעולם, זאת על-ישראל. ד והבית אשר-אני בונה, גדול: כי-גדול אלוהינו, מכל-האלוהים. ה ומי יעצור-כוח לבנות-לו בית, כי השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוהו; ומי אני אשר אבנה-לו בית, כי אם-להקטיר לפניו. ו ועתה שלח-לי איש-חכם לעשות בזהב ובכסף ובנחושת ובברזל, ובארגוון וכרמיל ותכלת, ויודע, לפתח פיתוחים: עם-החכמים, אשר עימי ביהודה ובירושלים, אשר הכין, דויד אבי. ז ושלח-לי עצי ארזים ברושים ואלגומים, מהלבנון--כי אני ידעתי, אשר עבדיך יודעים לכרות עצי לבנון; והנה עבדיי, עם-עבדיך. ח ולהכין לי עצים, לרוב: כי הבית אשר-אני בונה, גדול והפלא. ט והנה לחוטבים לכורתי העצים נתתי חיטים מכות לעבדיך, כורים עשרים אלף, ושעורים, כורים עשרים אלף; ויין, בתים עשרים אלף, ושמן, בתים עשרים אלף. {ס} י ויאמר חורם מלך-צור בכתב, וישלח אל-שלמה: באהבת יהוה את-עמו, נתנך עליהם מלך. יא ויאמר, חורם--ברוך יהוה אלוהי ישראל, אשר עשה את-השמיים ואת-הארץ: אשר נתן לדויד המלך בן חכם, יודע שכל ובינה, אשר יבנה-בית ליהוה, ובית למלכותו. יב ועתה, שלחתי איש-חכם יודע בינה--לחורם אבי. יג בן-אישה מן-בנות דן, ואביו איש-צורי יודע לעשות בזהב-ובכסף בנחושת בברזל באבנים ובעצים בארגמן בתכלת ובבוץ ובכרמיל, ולפתח כל-פיתוח, ולחשוב כל-מחשבת--אשר יינתן-לו, עם-חכמיך, וחכמי, אדוני דויד אביך. יד ועתה החיטים והשעורים השמן והיין, אשר אמר אדוני--ישלח, לעבדיו. טו ואנחנו נכרות עצים מן-הלבנון, ככל-צורכך, ונביאם לך רפסודות, על-ים יפו; ואתה תעלה אותם, ירושלים. {פ}

טז ויספור שלמה, כל-האנשים הגרים אשר בארץ ישראל, אחרי הספר, אשר ספרם דויד אביו; ויימצאו, מאה וחמישים אלף, ושלושת אלפים, ושש מאות. יז ויעש מהם שבעים אלף, סבל, ושמונים אלף, חוצב בהר; ושלושת אלפים ושש מאות, מנצחים להעביד את-העם.