תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק לו

א ויקחו, עם־הארץ, את־יהואחז, בן־יאשייהו; וימליכוהו תחת־אביו, בירושלים. ב בן־שלוש ועשרים שנה, יואחז במולכו; ושלושה חודשים, מלך בירושלים. ג ויסירהו מלך־מצריים, בירושלים; ויענוש, את־הארץ, מאה כיכר־כסף, וכיכר זהב. ד וימלך מלך־מצריים את־אליקים אחיו, על־יהודה וירושלים, ויסב את־שמו, יהויקים; ואת־יואחז אחיו לקח נכו, ויביאהו מצריימה. {פ}

ה בן־עשרים וחמש שנה, יהויקים במולכו, ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים; ויעש הרע, בעיני יהוה אלוהיו. ו עליו עלה, נבוכדנאצר מלך בבל; ויאסרהו, בנחושתיים, להוליכו, בבלה. ז ומכלי בית יהוה, הביא נבוכדנאצר לבבל; וייתנם בהיכלו, בבבל. ח ויתר דברי יהויקים ותועבותיו אשר־עשה, והנמצא עליו--הנם כתובים על־ספר מלכי ישראל, ויהודה; וימלוך יהויכין בנו, תחתיו. {פ}

ט בן־שמונה שנים, יהויכין במולכו, ושלושה חודשים ועשרת ימים, מלך בירושלים; ויעש הרע, בעיני יהוה. י ולתשובת השנה, שלח המלך נבוכדנאצר, ויביאהו בבלה, עם־כלי חמדת בית־יהוה; וימלך את־צדקייהו אחיו, על־יהודה וירושלים. {פ}

יא בן־עשרים ואחת שנה, צדקייהו במולכו; ואחת עשרה שנה, מלך בירושלים. יב ויעש הרע, בעיני יהוה אלוהיו: לא נכנע, מלפני ירמיהו הנביא--מפי יהוה. יג וגם במלך נבוכדנאצר, מרד, אשר השביעו, באלוהים; ויקש את־עורפו, ויאמץ את־לבבו, משוב, אל־יהוה אלוהי ישראל. יד גם כל־שרי הכוהנים והעם, הרבו למעול־מעל, ככול, תועבות הגויים; ויטמאו את־בית יהוה, אשר הקדיש בירושלים. טו וישלח יהוה אלוהי אבותיהם עליהם, ביד מלאכיו--השכם ושלוח: כי־חמל על־עמו, ועל־מעונו. טז ויהיו מלעיבים, במלאכי האלוהים, ובוזים דבריו, ומיתעתעים בנביאיו: עד עלות חמת־יהוה, בעמו--עד־לאין מרפא. יז ויעל עליהם את־מלך כשדים, ויהרוג בחוריהם בחרב בבית מקדשם, ולא חמל על־בחור ובתולה, זקן וישש: הכול, נתן בידו. יח וכול כלי בית האלוהים, הגדולים והקטנים, ואוצרות בית יהוה, ואוצרות המלך ושריו--הכול, הביא בבל. יט וישרפו, את־בית האלוהים, וינתצו, את חומת ירושלים; וכל־ארמנותיה שרפו באש, וכל־כלי מחמדיה להשחית. כ ויגל השארית מן־החרב, אל־בבל; ויהיו־לו ולבניו לעבדים, עד־מלוך מלכות פרס. כא למלאות דבר־יהוה בפי ירמיהו, עד־רצתה הארץ את־שבתותיה: כל־ימי הושמה שבתה, למלאות שבעים שנה. {ס} כב ובשנת אחת, לכורש מלך פרס, לכלות דבר־יהוה, בפי ירמיהו--העיר יהוה, את־רוח כורש מלך־פרס, ויעבר־קול בכל־מלכותו, וגם־במכתב לאמור. {ס} כג כה־אמר כורש מלך פרס, כל־ממלכות הארץ נתן לי יהוה אלוהי השמיים, והוא־פקד עליי לבנות־לו בית, בירושלים אשר ביהודה: מי־בכם מכל־עמו, יהוה אלוהיו עימו--ויעל. {ש}