תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים ב פרק כה

א בן־עשרים וחמש שנה, מלך אמציהו, ועשרים ותשע שנה, מלך בירושלים; ושם אימו, יהועדן מירושלים. ב ויעש הישר, בעיני יהוה: רק, לא בלבב שלם. ג ויהי, כאשר חזקה הממלכה עליו; ויהרוג, את־עבדיו, המכים, את־המלך אביו. ד ואת־בניהם, לא המית: כי ככתוב בתורה בספר משה אשר־ציווה יהוה לאמור, לא־ימותו אבות על־בנים ובנים לא־ימותו על־אבות--כי איש בחטאו, ימותו. ה ויקבוץ אמציהו, את־יהודה, ויעמידם לבית־אבות לשרי האלפים ולשרי המאות, לכל־יהודה ובנימין; ויפקדם, למבן עשרים שנה ומעלה, וימצאם שלוש־מאות אלף בחור יוצא צבא, אוחז רומח וצינה. ו וישכור מישראל, מאה אלף גיבור חיל--במאה כיכר־כסף. ז ואיש האלוהים, בא אליו לאמור, המלך, אל־יבוא עימך צבא ישראל: כי אין יהוה עם־ישראל, כול בני אפריים. ח כי אם־בוא אתה, עשה חזק למלחמה--יכשילך האלוהים לפני אויב, כי יש־כוח באלוהים לעזור ולהכשיל. ט ויאמר אמציהו, לאיש האלוהים, ומה־לעשות למאת הכיכר, אשר נתתי לגדוד ישראל; ויאמר, איש האלוהים, יש ליהוה, לתת לך הרבה מזה. י ויבדילם אמציהו, להגדוד אשר־בא אליו מאפריים, ללכת, למקומם; וייחר אפם מאוד ביהודה, וישובו למקומם בחורי־אף. {ס} יא ואמציהו, התחזק, וינהג את־עמו, וילך גיא המלח; ויך את־בני־שעיר, עשרת אלפים. יב ועשרת אלפים חיים, שבו בני יהודה, ויביאום, לראש הסלע; וישליכום מראש־הסלע, וכולם נבקעו. יג ובני הגדוד, אשר השיב אמציהו מלכת עימו למלחמה, ויפשטו בערי יהודה, משומרון ועד־בית חורון; ויכו מהם שלושת אלפים, ויבוזו ביזה רבה. {פ}

יד ויהי, אחרי בוא אמציהו מהכות את־אדומים, ויבא את־אלוהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלוהים; ולפניהם ישתחווה, ולהם יקטר. טו וייחר־אף יהוה, באמציהו; וישלח אליו, נביא, ויאמר לו למה דרשת את־אלוהי העם, אשר לא־הצילו את־עמם מידך. טז ויהי בדברו אליו, ויאמר לו הליועץ למלך נתנוך--חדל־לך, למה יכוך; ויחדל הנביא, ויאמר ידעתי כי־יעץ אלוהים להשחיתך--כי־עשית זאת, ולא שמעת לעצתי. {פ}

יז וייוועץ, אמציהו מלך יהודה, וישלח אל־יואש בן־יהואחז בן־יהוא מלך ישראל, לאמור: לך, נתראה פנים. יח וישלח יואש מלך־ישראל, אל־אמציהו מלך־יהודה לאמור, החוח אשר בלבנון שלח אל־הארז אשר בלבנון לאמור, תנה־את־בתך לבני לאישה; ותעבור חית השדה, אשר בלבנון, ותרמוס, את־החוח. יט אמרת, הנה הכית את־אדום, ונשאך ליבך, להכביד; עתה, שבה בביתך--למה תתגרה ברעה, ונפלת אתה ויהודה עימך. כ ולא־שמע אמציהו--כי מהאלוהים היא, למען תיתם ביד: כי דרשו, את אלוהי אדום. כא ויעל יואש מלך־ישראל ויתראו פנים, הוא ואמציהו מלך־יהודה, בבית שמש, אשר ליהודה. כב ויינגף יהודה, לפני ישראל; וינוסו, איש לאוהליו. כג ואת אמציהו מלך־יהודה בן־יואש בן־יהואחז, תפש יואש מלך־ישראל--בבית שמש; ויביאהו, ירושלים, ויפרוץ בחומת ירושלים משער אפריים עד־שער הפונה, ארבע מאות אמה. כד וכל־הזהב והכסף ואת כל־הכלים הנמצאים בבית־האלוהים עם־עובד אדום, ואת־אוצרות בית המלך, ואת, בני התערובות; וישב, שומרון. {פ}

כה ויחי אמציהו בן־יואש, מלך יהודה, אחרי מות, יואש בן־יהואחז מלך ישראל--חמש עשרה, שנה. כו ויתר דברי אמציהו, הראשונים והאחרונים--הלוא הנם כתובים, על־ספר מלכי־יהודה וישראל. כז ומעת, אשר־סר אמציהו מאחרי יהוה, ויקשרו עליו קשר בירושלים, וינס לכישה; וישלחו אחריו לכישה, וימיתוהו שם. כח ויישאוהו, על־הסוסים; ויקברו אותו עם־אבותיו, בעיר יהודה.