תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברי הימים - הכול
דברי הימים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט - דברי הימים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו

דברי הימים א פרק יט

א ויהי, אחרי־כן, וימת, נחש מלך בני־עמון; וימלוך בנו, תחתיו. ב ויאמר דויד אעשה־חסד עם־חנון בן־נחש, כי־עשה אביו עימי חסד, וישלח דויד מלאכים, לנחמו על־אביו; ויבואו עבדי דויד אל־ארץ בני־עמון, אל־חנון--לנחמו. ג ויאמרו שרי בני־עמון לחנון, המכבד דויד את־אביך בעיניך, כי־שלח לך, מנחמים; הלוא בעבור לחקור ולהפוך ולרגל, הארץ, באו עבדיו, אליך. ד וייקח חנון את־עבדי דויד, ויגלחם, ויכרות את־מדוויהם בחצי, עד־המפשעה; וישלחם. ה וילכו ויגידו לדויד על־האנשים וישלח לקראתם, כי־היו האנשים נכלמים מאוד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד אשר־יצמח זקנכם ושבתם. {ס} ו ויראו בני עמון, כי התבאשו עם־דויד; וישלח חנון ובני עמון אלף כיכר־כסף, לשכור להם מן־ארם נהריים ומן־ארם מעכה ומצובה, רכב, ופרשים. ז וישכרו להם שניים ושלושים אלף רכב, ואת־מלך מעכה ואת־עמו, ויבואו, ויחנו לפני מידבא; {ס} ובני עמון, נאספו מעריהם, ויבואו, למלחמה. {ס} ח וישמע, דויד; וישלח, את־יואב, ואת כל־צבא, הגיבורים. ט וייצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח העיר; והמלכים אשר־באו, לבדם בשדה. י וירא יואב, כי־הייתה פני־המלחמה אליו--פנים ואחור; ויבחר, מכל־בחור בישראל, ויערוך, לקראת ארם. יא ואת, יתר העם, נתן, ביד אבשי אחיו; ויערכו, לקראת בני עמון. יב ויאמר, אם־תחזק ממני ארם--והיית לי, לתשועה; {ס} ואם־בני עמון יחזקו ממך, והושעתיך. יג חזק ונתחזקה בעד־עמנו, ובעד ערי אלוהינו; ויהוה, הטוב בעיניו יעשה. יד וייגש יואב והעם אשר־עימו, לפני ארם--למלחמה; וינוסו, מפניו. טו ובני עמון ראו, כי־נס ארם, וינוסו גם־הם מפני אבשי אחיו, ויבואו העירה; ויבוא יואב, ירושלים. {ס} טז וירא ארם, כי ניגפו לפני ישראל, וישלחו מלאכים, ויוציאו את־ארם אשר מעבר הנהר; ושופך שר־צבא הדדעזר, לפניהם. יז ויוגד לדויד, ויאסוף את־כל־ישראל ויעבור הירדן, ויבוא אליהם, ויערוך אליהם; ויערוך דויד לקראת ארם, מלחמה, ויילחמו, עימו. יח וינס ארם, מלפני ישראל, ויהרוג דויד מארם שבעת אלפים רכב, וארבעים אלף איש רגלי; ואת שופך שר־הצבא, המית. יט ויראו עבדי הדדעזר, כי ניגפו לפני ישראל, וישלימו עם־דויד, ויעבדוהו; ולא־אבה ארם, להושיע את־בני־עמון עוד. {ס}