תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק לא

א  למנצח, מזמור לדוד.
ב  בך-יהוה חסיתי, אל-אבושה לעולם;    בצדקתך פלטני.
ג  הטה אלי, אזנך--    מהרה הצילני:
היה לי, לצור-מעוז--לבית מצודות;    להושיעני.
ד  כי-סלעי ומצודתי אתה;    ולמען שמך, תנחני ותנהלני.
ה  תוציאני--מרשת זו, טמנו לי:    כי-אתה, מעוזי.
ו  בידך, אפקיד רוחי:    פדית אותי יהוה--אל אמת.
ז  שנאתי, השמרים הבלי-שוא;    ואני, אל-יהוה בטחתי.
ח  אגילה ואשמחה,    בחסדך:
אשר ראית, את-עניי;    ידעת, בצרות נפשי.
ט  ולא הסגרתני, ביד-אויב;    העמדת במרחב רגלי.
י  חנני יהוה,    כי צר-לי:
עששה בכעס עיני;    נפשי ובטני.
יא  כי כלו ביגון, חיי--    ושנותי באנחה:
כשל בעוני כחי;    ועצמי עששו.
יב  מכל-צררי הייתי חרפה, ולשכני מאד--    ופחד למידעי:
ראי בחוץ--    נדדו ממני.
יג  נשכחתי, כמת מלב;    הייתי, ככלי אבד.
יד  כי שמעתי, דבת רבים--    מגור מסביב:
בהוסדם יחד עלי;    לקחת נפשי זממו.
טו  ואני, עליך בטחתי יהוה;    אמרתי, אלהי אתה.
טז  בידך עתתי;    הצילני מיד-אויבי, ומרדפי.
יז  האירה פניך, על-עבדך;    הושיעני בחסדך.
יח  יהוה--אל-אבושה, כי קראתיך;    יבשו רשעים, ידמו לשאול.
יט  תאלמנה, שפתי-שקר:    הדברות על-צדיק עתק--בגאוה ובוז.
כ  מה רב-טובך,    אשר-צפנת ליראיך:
פעלת, לחסים בך;    נגד, בני אדם.
כא  תסתירם, בסתר פניך--    מרכסי-איש:
תצפנם בסכה;    מריב לשנות.
כב  ברוך יהוה:    כי הפליא חסדו לי, בעיר מצור.
כג  ואני, אמרתי בחפזי--    נגרזתי, מנגד עיניך:
אכן--שמעת, קול תחנוני;    בשועי אליך.
כד  אהבו את-יהוה,    כל-חסידיו:
אמונים, נצר יהוה;    ומשלם על-יתר, עשה גאוה.
כה  חזקו, ויאמץ לבבכם--    כל-המיחלים, ליהוה.