תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק קב

א  תפלה, לעני כי-יעטף--    ולפני יהוה, ישפך שיחו.
ב  יהוה, שמעה תפלתי;    ושועתי, אליך תבוא.
ג  אל-תסתר פניך, ממני--    ביום צר-לי:
הטה-אלי אזנך;    ביום אקרא, מהר ענני.
ד  כי-כלו בעשן ימי;    ועצמותי, כמוקד נחרו.
ה  הוכה-כעשב ויבש לבי:    כי-שכחתי, מאכל לחמי.
ו  מקול אנחתי--    דבקה עצמי, לבשרי.
ז  דמיתי, לקאת מדבר;    הייתי, ככוס חרבות.
ח  שקדתי ואהיה--    כצפור, בודד על-גג.
ט  כל-היום, חרפוני אויבי;    מהוללי, בי נשבעו.
י  כי-אפר, כלחם אכלתי;    ושקוי, בבכי מסכתי.
יא  מפני-זעמך וקצפך--    כי נשאתני, ותשליכני.
יב  ימי, כצל נטוי;    ואני, כעשב איבש.
יג  ואתה יהוה, לעולם תשב;    וזכרך, לדר ודר.
יד  אתה תקום, תרחם ציון:    כי-עת לחננה, כי-בא מועד.
טו  כי-רצו עבדיך, את-אבניה;    ואת-עפרה, יחננו.
טז  וייראו גוים, את-שם יהוה;    וכל-מלכי הארץ, את-כבודך.
יז  כי-בנה יהוה ציון--    נראה, בכבודו.
יח  פנה, אל-תפלת הערער;    ולא-בזה, את-תפלתם.
יט  תכתב זאת, לדור אחרון;    ועם נברא, יהלל-יה.
כ  כי-השקיף, ממרום קדשו;    יהוה, משמים אל-ארץ הביט.
כא  לשמע, אנקת אסיר;    לפתח, בני תמותה.
כב  לספר בציון, שם יהוה;    ותהלתו, בירושלם.
כג  בהקבץ עמים יחדו;    וממלכות, לעבד את-יהוה.
כד  ענה בדרך כחו כחי;    קצר ימי.
כה  אמר--אלי, אל תעלני בחצי ימי:    בדור דורים שנותיך.
כו  לפנים, הארץ יסדת;    ומעשה ידיך שמים.
כז  המה, יאבדו--    ואתה תעמד:
וכלם, כבגד יבלו;    כלבוש תחליפם ויחלפו.
כח  ואתה-הוא;    ושנותיך, לא יתמו.
כט  בני-עבדיך ישכונו;    וזרעם, לפניך יכון.