תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק קז

א  הדו ליהוה כי-טוב:    כי לעולם חסדו.
ב  יאמרו, גאולי יהוה--    אשר גאלם, מיד-צר.
ג  ומארצות, קבצם:    ממזרח וממערב; מצפון ומים.
ד  תעו במדבר, בישימון דרך;    עיר מושב, לא מצאו.
ה  רעבים גם-צמאים--    נפשם, בהם תתעטף.
ו  ויצעקו אל-יהוה, בצר להם;    ממצוקותיהם, יצילם.
ז  וידריכם, בדרך ישרה--    ללכת, אל-עיר מושב.
ח  יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
ט  כי-השביע, נפש שקקה;    ונפש רעבה, מלא-טוב.
י  ישבי, חשך וצלמות;    אסירי עני וברזל.
יא  כי-המרו אמרי-אל;    ועצת עליון נאצו.
יב  ויכנע בעמל לבם;    כשלו, ואין עזר.
יג  ויזעקו אל-יהוה, בצר להם;    ממצקותיהם, יושיעם.
יד  יוציאם, מחשך וצלמות;    ומוסרותיהם ינתק.
טו  יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
טז  כי-שבר, דלתות נחשת;    ובריחי ברזל גדע.
יז  אולים, מדרך פשעם;    ומעונתיהם, יתענו.
יח  כל-אכל, תתעב נפשם;    ויגיעו, עד-שערי מות.
יט  ויזעקו אל-יהוה, בצר להם;    ממצקותיהם יושיעם.
כ  ישלח דברו, וירפאם;    וימלט, משחיתותם.
כא  יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
כב  ויזבחו, זבחי תודה;    ויספרו מעשיו ברנה.
כג ׆  יורדי הים, באניות;    עשי מלאכה, במים רבים.
כד ׆  המה ראו, מעשי יהוה;    ונפלאותיו, במצולה.
כה ׆  ויאמר--ויעמד, רוח סערה;    ותרומם גליו.
כו ׆  יעלו שמים, ירדו תהומות;    נפשם, ברעה תתמוגג.
כז ׆  יחוגו וינועו, כשכור;    וכל-חכמתם, תתבלע.
כח ׆  ויצעקו אל-יהוה, בצר להם;    וממצוקתיהם, יוציאם.
כט  יקם סערה, לדממה;    ויחשו, גליהם.
ל  וישמחו כי-ישתקו;    וינחם, אל-מחוז חפצם.
לא  יודו ליהוה חסדו;    ונפלאותיו, לבני אדם.
לב  וירוממוהו, בקהל-עם;    ובמושב זקנים יהללוהו.
לג  ישם נהרות למדבר;    ומצאי מים, לצמאון.
לד  ארץ פרי, למלחה;    מרעת, יושבי בה.
לה  ישם מדבר, לאגם-מים;    וארץ ציה, למצאי מים.
לו  ויושב שם רעבים;    ויכוננו, עיר מושב.
לז  ויזרעו שדות, ויטעו כרמים;    ויעשו, פרי תבואה.
לח  ויברכם וירבו מאד;    ובהמתם, לא ימעיט.
לט  וימעטו וישחו--    מעצר רעה ויגון.
מ ׆  שפך בוז, על-נדיבים;    ויתעם, בתהו לא-דרך.
מא  וישגב אביון מעוני;    וישם כצאן, משפחות.
מב  יראו ישרים וישמחו;    וכל-עולה, קפצה פיה.
מג  מי-חכם וישמר-אלה;    ויתבוננו, חסדי יהוה.