תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק מט

א  למנצח לבני-קרח מזמור.
ב  שמעו-זאת, כל-העמים;    האזינו, כל-ישבי חלד.
ג  גם-בני אדם, גם-בני-איש--    יחד, עשיר ואביון.
ד  פי, ידבר חכמות;    והגות לבי תבונות.
ה  אטה למשל אזני;    אפתח בכנור, חידתי.
ו  למה אירא, בימי רע--    עון עקבי יסובני.
ז  הבטחים על-חילם;    וברב עשרם יתהללו.
ח  אח--לא פדה יפדה איש;    לא-יתן לאלהים כפרו.
ט  ויקר, פדיון נפשם;    וחדל לעולם.
י  ויחי-עוד לנצח;    לא יראה השחת.
יא  כי יראה, חכמים ימותו--    יחד כסיל ובער יאבדו;
ועזבו לאחרים    חילם.
יב  קרבם בתימו, לעולם--    משכנתם, לדור ודר;
קראו בשמותם,    עלי אדמות.
יג  ואדם ביקר, בל-ילין;    נמשל כבהמות נדמו.
יד  זה דרכם, כסל למו;    ואחריהם, בפיהם ירצו סלה.
טו  כצאן, לשאול שתו--    מות ירעם:
וירדו בם ישרים, לבקר--וצירם וצורם, לבלות שאול;    מזבל לו.
טז  אך-אלהים--יפדה נפשי, מיד-שאול:    כי יקחני סלה.
יז  אל-תירא, כי-יעשר איש:    כי-ירבה, כבוד ביתו.
יח  כי לא במותו, יקח הכל;    לא-ירד אחריו כבודו.
יט  כי-נפשו, בחייו יברך;    ויודך, כי-תיטיב לך.
כ  תבוא, עד-דור אבותיו;    עד-נצח, לא יראו-אור.
כא  אדם ביקר, ולא יבין;    נמשל כבהמות נדמו.