תנ"ך מנוקד

תנ"ך - תהילים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ

תהילים פרק ס

א  למנצח, על-שושן עדות;    מכתם לדוד ללמד.
ב  בהצותו, את ארם נהרים--    ואת-ארם צובה:
וישב יואב, ויך את-אדום בגיא-מלח--    שנים עשר אלף.
ג  אלהים, זנחתנו פרצתנו;    אנפת, תשובב לנו.
ד  הרעשתה ארץ פצמתה;    רפה שבריה כי-מטה.
ה  הראית עמך קשה;    השקיתנו, יין תרעלה.
ו  נתתה ליראיך נס, להתנוסס--    מפני, קשט סלה.
ז  למען, יחלצון ידידיך;    הושיעה ימינך ועננו וענני.
ח  אלהים, דבר בקדשו--אעלזה:    אחלקה שכם; ועמק סכות אמדד.
ט  לי גלעד, ולי מנשה, ואפרים, מעוז ראשי;    יהודה, מחקקי.
י  מואב, סיר רחצי--על-אדום, אשליך נעלי;    עלי, פלשת התרועעי.
יא  מי יבלני, עיר מצור;    מי נחני עד-אדום.
יב  הלא-אתה אלהים זנחתנו;    ולא-תצא אלהים, בצבאותינו.
יג  הבה-לנו עזרת מצר;    ושוא, תשועת אדם.
יד  באלהים נעשה-חיל;    והוא, יבוס צרינו.