תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק טז

א ונטלו, מאילים, ואתו כל כנשתא דבני ישראל למדברא דסין, דבין אילים ובין סיניי--בחמישת עסרא יומא לירחא תניינא, למיפקהון מארעא דמצריים. ב ואתרעמו כל כנשתא דבני ישראל, על משה ועל אהרון--במדברא. ג ואמרו להון בני ישראל, לווי דמיתנא קודם ה' בארעא דמצריים, כד הווינא יתבין על דודי בסרא, כד הווינא אכלין לחמא וסבעין: ארי אפיקתון יתנא למדברא הדין, לקטלא ית כל קהלא הדין בכפנא. {ס}

ד ואמר ה' למשה, האנא מחית לכון לחמא מן שמיא; וייפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה, בדיל דאנסינון היהכון באורייתי אם לא. ה ויהי ביומא שתיתאה, ויתקנון ית דייתון; ויהי על חד תרין, על דילקטון יום יום. ו ואמר משה ואהרון, לכל בני ישראל: ברמשא--ותידעון, ארי ה' אפיק יתכון מארעא דמצריים. ז ובצפרא, ותחזון ית יקרא דה', בדשמיען קודמוהי תורעמתכון, על ה'; ונחנא מא, ארי מתרעמיתון עלנא. ח ואמר משה, בדייתין ה' לכון ברמשא בסרא למיכל ולחמא בצפרא למסבע, בדשמיען קודם ה' תורעמתכון, דאתון מתרעמין עלוהי; ונחנא מא, לא עלנא תורעמתכון אלהין על מימרא דה'. ט ואמר משה, לאהרון, אימר לכל כנשתא דבני ישראל, קרובו קודם ה': ארי שמיען קודמוהי, תורעמתכון. י והוה, כד מליל אהרון עם כל כנשתא דבני ישראל, ואתפניאו, למדברא; והא יקרא דה', אתגלי בעננא. {פ}

יא ומליל ה', עם משה למימר. יב שמיע קודמיי, ית תורעמת בני ישראל--מליל עימהון למימר בין שמשיא תיכלון בסרא, ובצפרא תסבעון לחמא; ותידעון, ארי אנא ה' אלהכון. יג והוה ברמשא--וסליקת שליו, וחפת ית משריתא; ובצפרא, הות נחתת טלא, סחור סחור, למשריתא. יד וסליקת, נחתת טלא; והא על אפי מדברא, דעדק מקולף--דעדק דגיר כגלידא, על ארעא. טו וחזו בני ישראל, ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא--ארי לא ידעין, מא הוא; ואמר משה, להון, הוא לחמא, דיהב ה' לכון למיכל. טז דין פתגמא, דפקיד ה', לקוטו מיניה, גבר לפום מיכליה: עומרא לגולגולתא, מניין נפשתכון--גבר לדבמשכניה, תיסבון. יז ועבדו כין, בני ישראל; ולקטו, דאסגי ודאזער. יח וכלו בעומרא--ולא אותר דאסגי, ודאזער לא חסר: גבר לפום מיכליה, לקטו. יט ואמר משה, להון: אנש, לא ישאר מיניה עד צפרא. כ ולא קבילו מן משה, ואשארו גובריא מיניה עד צפרא, ורחיש רחשא, וסרי; ורגיז עליהון, משה. כא ולקטו יתיה בצפר בצפר, גבר כפום מיכליה; ומא דמשתאר מיניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא, פשר. כב והוה ביומא שתיתאה, לקטו לחמא על חד תרין--תרין עומרין, לחד; ואתו כל רברבי כנשתא, וחוויאו למשה. כג ואמר להון, הוא דמליל ה'--שבא שבתא קודשא קודם ה', מחר: ית דאתון עתידין למיפא איפו, וית דאתון עתידין לבשלא בשילו, וית כל מותרא, אצנעו לכון למטרא עד צפרא. כד ואצנעו יתיה עד צפרא, כמא דפקיד משה; ולא סרי, ורחשא לא הות ביה. כה ואמר משה אכלוהי יומא דין, ארי שבתא יומא דין קודם ה': יומא דין, לא תשכחוניה בחקלא. כו שיתא יומין, תלקטוניה; וביומא שביעאה שבתא, לא יהי ביה. כז והוה ביומא שביעאה, נפקו מן עמא למלקט; ולא, אשכחו. {ס}

כח ואמר ה', למשה: עד אימתי, אתון מסרבין, למיטר פיקודיי, ואורייתיי. כט חזו, ארי ה' יהב לכון שבתא--על כין הוא יהיב לכון ביומא שתיתאה, לחים תרין יומין; תיבו אנש תחותוהי, לא ייפוק אנש מאתריה--ביומא שביעאה. ל ושבתו עמא, ביומא שביעאה. לא וקרו בית ישראל ית שמיה, מנא; והוא, כבר זרע גידא חיוור, וטעמיה, כאסקריטוון בדבש. לב ואמר משה, דין פתגמא דפקיד ה'--מלי עומרא מיניה, למטרא לדריכון: בדיל דיחזון ית לחמא, דאוכילית יתכון במדברא, באפקותי יתכון, מארעא דמצריים. לג ואמר משה לאהרון, סב צלוחית חדא, והב תמן מלי עומרא, מנא; ואצנע יתיה קודם ה', למטרא לדריכון. לד כמא דפקיד ה', למשה; ואצנעיה אהרון קודם סהדותא, למטרא. לה ובני ישראל, אכלו ית מנא ארבעין שנין--עד דעאלו, לארע יתיבתא: ית מנא, אכלו--עד דאתו, לסייפי ארעא דכנען. לו ועומרא, חד מן עסרא בתלת סאין הוא. {פ}