תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק טו

א בכין שבח משה ובני ישראל ית תושבחתא הדא, קודם ה', ואמרו, למימר: נשבח ונודי קודם ה' ארי אתגאי על גיוותניא וגיאותא דיליה היא, סוסיא ורכביה רמא בימא. ב תוקפי ותושבחתי דחילא ה', אמר במימריה והוה לי לפריק; דין אלהי ואבני ליה מקדש, אלהא דאבהתי ואפלח קודמוהי. ג ה', מארי נצחן קרביא; ה', שמיה. ד רתיכי פרעה ומשרייתיה, שדי בימא; ומבחר גיברוהי, איטבעו בימא דסוף. ה תהומיא, חפו עליהון; נחתו לעומקיא, כאבנא. ו ימינך ה', אדירא בחילא; ימינך ה', תברת סנאה. ז ובסגי תוקפך, תברתנון לדקמו על עמך; שלחת, רוגזך--שיצינון, כנורא לקשא. ח ובמימר פומך חכימו מיא, קמו כשור אזליא; קפו תהומי, בליבא דימא. ט דהוה אמר סנאה ארדוף אדביק, אפליג ביזתא; תסבע מינהון נפשי--אשלוף חרבי, תשיצינון ידי. י אמרת במימרך, חפא עליהון ימא; אשתקעו, כאברא, במיין, תקיפין. יא לית בר מינך את הוא אלהא ה', לית אלה אלא את אדיר בקודשא; דחיל תושבחן, עביד פרישן. יב ארימת, ימינך--בלעתנון, ארעא. יג דברהי בטבוותך, לעמא דנן דפרקתא; דברהי בתוקפך, לדירא דקודשך. יד שמעו עממיא, וזעו; דחלא אחדתנון, לדהוו יתבין בפלשת. טו בכין אתבהילו, רברבי אדום--תקיפי מואב, אחדינון רתיתא; איתברו, כול דהוו יתבין בכנען. טז תיפול עליהון אימתא ודחלתא, בסגי תוקפך ישתקון כאבנא: עד דיעבר עמך ה' ית ארנונא, עד דיעבר עמא דנן דפרקתא ית ירדנא. יז תעילינון, ותשרינון בטורא דאחסנתך--אתר לבית שכינתך אתקינתא, ה'; מקדשא, ה' אתקנהי ידך. יח ה' מלכותיה, לעלם ולעלמי עלמיא. יט ארי עאלו סוסוות פרעה ברתיכוהי ובפרשוהי, בימא, ואתיב ה' עליהון, ית מי ימא; ובני ישראל הליכו ביבשתא, בגו ימא. {ר} {ש}

כ ונסיבת מרים נביאתא אחתיה דאהרון, ית תופא--בידה; ונפקא כל נשיא בתרהא, בתופין ובחינגין. כא ומעניא להון, מרים: שבחו ואודו קודם ה' ארי אתגאי על גיוותניא וגיאותא דיליה היא, סוסיא ורכביה רמא בימא. {ס}

כב ואטיל משה ית ישראל מימא דסוף, ונפקו למדברא דחגרא; ואזלו תלתא יומין במדברא, ולא אשכחו מיא. כג ואתו למרה--ולא יכילו למשתי מיא ממרה, ארי מרירין אינון; על כין קרא שמה, מרה. כד ואתרעמו עמא על משה למימר, מא נשתי. כה וצלי קודם ה', ואלפיה ה' אעא, ורמא למיא, ובסימו מיא; תמן גזר ליה קיים ודין, ותמן נסייה. כו ואמר אם קבלא תקביל למימרא דה' אלהך, ודכשר קודמוהי תעביד, ותצית לפיקודוהי, ותיטר כל קיימוהי--כל מרעין דשוויתי במצריים, לא אשווינון עלך, ארי אנא ה', אסך. {ס}

כז ואתו לאילים--ותמן תרי עסר מבועין דמיין, ושבעין דקלין; ושרו תמן, על מיא.