תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק ב

א ואזל גוברא, מדבית לוי; ונסיב, ית בת לוי. ב ועדיאת איתתא, וילידת בר; וחזת יתיה ארי טב הוא, ואטמרתיה תלתא ירחין. ג ולא יכילת עוד, לאטמרותיה, ונסיבת ליה תיבתא דגומא, וחפתה בחימרא ובזפתא; ושוויאת בה ית רביא, ושוויתה ביערא על כיף נהרא. ד ואתעתדת אחתיה, מרחיק, למידע, מא יתעביד ליה. ה ונחתת בת פרעה למסחי על נהרא, ועולימתהא מהלכן על כיף נהרא; וחזת ית תיבתא בגו יערא, ואושיטת ית אמתה ונסיבתה. ו ופתחת וחזת ית רביא, והא עולימא בכי; וחסת עלוהי--ואמרת, מבני יהודאי הוא דין. ז ואמרת אחתיה, לבת פרעה, האיזיל ואקרי ליך איתתא מינקתא, מן יהודייתא; ותוניק ליך, ית רביא. ח ואמרת לה בת פרעה, איזילי; ואזלת, עולימתא, וקרת, ית אימיה דרביא. ט ואמרת לה בת פרעה, הליכי ית רביא הדין ואוניקיהו לי, ואנא, אתין ית אגריך; ונסיבת איתתא רביא, ואוניקתיה. י ורבא רביא, ואיתיתיה לבת פרעה, והוה לה, לבר; וקרת שמיה, משה, ואמרת, ארי מן מיא שחלתיה. יא והוה ביומיא האינון, ורבא משה ונפק לוות אחוהי, וחזא, בפולחנהון; וחזא גבר מצראי, מחי לגבר יהודאי מאחוהי. יב ואתפני לכא ולכא, וחזא ארי לית אנש; ומחא, ית מצראה, וטמריה, בחלא. יג ונפק ביומא תניינא, והא תרין גוברין יהודאין נצן; ואמר, לחייבא, למא את מחי, לחברך. יד ואמר מאן שווייך לגבר רב ודיין, עלנא--הלמקטלי את אמר, כמא דקטלתא ית מצראה; ודחיל משה ואמר, בקושטא אתיידע פתגמא. טו ושמע פרעה ית פתגמא הדין, ובעא למקטל ית משה; וערק משה מן קודם פרעה, ויתיב בארעא דמדיין ויתיב על בירא. טז ולרבא דמדיין, שבע בנן; ואתאה ודלאה, ומלאה ית רטיא, לאשקאה, ענא דאבוהון. יז ואתו רעיא, וטרדונין; וקם משה ופרקינין, ואשקי ית ענהון. יח ואתאה, לוות רעואל אבוהון; ואמר, מדין אוחיתין למיתי יומא דין. יט ואמרא--גוברא מצראה, שיזבנא מידא דרעיא; ואף מדלא דלא לנא, ואשקי ית ענא. כ ואמר לבנתיה, ואן הוא; למא דנן שבקתין ית גוברא, קרן ליה וייכול לחמא. כא וצבי משה, למיתב עם גוברא; ויהב ית ציפורה ברתיה, למשה. כב וילידת בר, וקרא ית שמיה גרשום: ארי אמר--דייר הוויתי, בארע נוכראה. {פ}

כג והוה ביומיא סגיאיא האינון, ומית מלכא דמצריים, ואתאנחו בני ישראל מן פולחנא דהוה קשי עליהון, וזעיקו; וסליקת קבילתהון לקדם ה', מן פולחנא. כד ושמיע קודם ה', ית קבילתהון; ודכיר ה' ית קיימיה, דעם אברהם דעם יצחק ודעם יעקוב. כה וגלי קודם ה', שיעבודא דבני ישראל; ואמר במימריה למפרקהון, ה'. {ס}