תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק יח

א ושמע יתרו רבא דמדיין, חמוהי דמשה, ית כל דעבד ה' למשה, ולישראל עמיה: ארי אפיק ה' ית ישראל, ממצריים. ב ודבר, יתרו חמוהי דמשה, ית ציפורה, איתת משה--בתר, דשלחה. ג וית, תרין בנהא: דשום חד, גרשום--ארי אמר, דייר הוויתי בארע נוכראה. ד ושום חד, אליעזר--ארי אלהיה דאבא הוה בסעדי, ושיזבני מחרבא דפרעה. ה ואתא יתרו חמוהי דמשה, ובנוהי ואיתתיה--לוות משה: למדברא, דהוא שרי תמן--לטורא דאתגלי עלוהי יקרא דה'. ו ואמר, למשה, אנא חמוך יתרו, אתי לוותך; ואיתתך--ותרין בנהא, עימה. ז ונפק משה לקדמות חמוהי, וסגיד ונשיק ליה, ושאילו גבר לחבריה, לשלם; ועאלו, למשכנא. ח ואשתעי משה, לחמוהי, ית כל דעבד ה' לפרעה ולמצראי, על עיסק ישראל: ית כל עקתא דאשכחתנון באורחא, ושיזיבינון ה'. ט וחדי יתרו--על כל טבתא, דעבד ה' לישראל: דשיזיבינון, מידא דמצראי. י ואמר, יתרו, בריך ה', דשיזיב יתכון מידא דמצראי ומידא דפרעה: דשיזיב ית עמא, מתחות מרוות מצראי. יא כען ידענא, ארי רב ה' ולית אלה בר מיניה: ארי בפתגמא, דחשיבו מצראי למדן ית ישראל ביה דנינון. יב וקריב יתרו חמוהי דמשה, עלוון ונכסת קודשין--קודם ה'; ואתא אהרון וכול סבי ישראל, למיכל לחמא עם חמוהי דמשה--קודם ה'. יג והוה, ביומא דבתרוהי, ויתיב משה, למדן ית עמא; וקם עמא עילווהי דמשה, מן צפרא עד רמשא. יד וחזא חמוהי דמשה, ית כל דהוא עביד לעמא; ואמר, מא פתגמא הדין דאת עביד לעמא--מדין את יתיב בלחודך, וכל עמא קיימין עילווך מן צפרא עד רמשא. טו ואמר משה, לחמוהי: ארי אתן לוותי עמא, למתבע אולפן מן קודם ה'. טז כד הוי להון דינא, אתן לוותי, ודאיננא, בין גוברא ובין חבריה; ומהודענא להון ית קיימיא דה', וית אורייתיה. יז ואמר חמוהי דמשה, ליה: לא תקין, פתגמא, דאת, עביד. יח מלאה תלאי--אף את, אף עמא הדין דעימך: ארי יקיר מינך פתגמא, לא תיכול למעבדיה בלחודך. יט כען קביל מיני, אמלכינך, ויהי מימרא דה', בסעדך; הוי את לעמא, תבע אולפן מן קודם ה', ותהי מיתי את ית פתגמיא, לקדם ה'. כ ותזהר יתהון, ית קיימיא וית אורייתא; ותהודע להון, ית אורחא דיהכון בה, וית עובדא, דיעבדון. כא ואת תחזי מכל עמא גוברין דחילא דחליא דה', גוברין דקשוט--דסנן לקבלא ממון; ותמני עליהון, רבני אלפי רבני מאוותא, רבני חמשין, ורבני עסורייתא. כב וידינון ית עמא, בכל עידן, ויהי כל פתגם רב ייתון לוותך, וכל פתגם זעיר ידינון אינון; וייקלון, מינך, ויסוברון, עימך. כג אם ית פתגמא הדין, תעביד, ויפקדינך ה', ותיכול למקם; ואף כל עמא הדין, על אתריה יהך בשלם. כד וקביל משה, למימר חמוהי; ועבד, כול דאמר. כה ובחר משה גוברין דחילא מכל ישראל, ומני יתהון רישין על עמא--רבני אלפי רבני מאוותא, רבני חמשין ורבני עסורייתא. כו ודיינין ית עמא, בכל עידן: ית פתגם קשי מיתן לוות משה, וכל פתגם זעיר דיינין אינון. כז ושלח משה, ית חמוהי; ואזל ליה, לארעיה. {פ}