תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק לד

א ואמר ה' למשה, פסול לך תרין לוחי אבניא כקדמאי; ואכתוב, על לוחיא, ית פתגמיא, דהוו על לוחיא קדמאי דתברתא. ב והוי זמין, לצפרא; ותיסק בצפרא לטורא דסיניי, ותתעתד קודמיי תמן על ריש טורא. ג ואנש לא ייסק עימך, ואף אנש לא ייתחזי בכל טורא; אף ענא ותורי לא ירעון, לוקביל טורא ההוא. ד ופסל תרין לוחי אבניא כקדמאי, ואקדים משה בצפרא וסליק לטורא דסיניי, כמא דפקיד ה', יתיה; ונסיב בידיה, תרין לוחי אבניא. ה ואתגלי ה' בעננא, ואתעתד עימיה תמן; וקרא בשמא, דה'. ו ואעבר ה' שכינתיה על אפוהי, וקרא, ה' ה', אלהא רחמנא וחננא--מרחיק רגז, ומסגי למעבד טבוון וקשוט. ז נטיר טיבו לאלפי דרין, שביק לעוויין ולמרוד ולחובין; סלח לדתייבין לאורייתיה, ולדלא תייבין לא מזכי--מסער חובי אבהן על בנין ועל בני בנין מרדין, על דר תליתאי ועל דר רביעאי. ח ואוחי, משה; וכרע על ארעא, וסגיד. ט ואמר אם כען אשכחית רחמין קודמך, ה', תהך כען שכינתא דה', ביננא: ארי עם קשי קדל הוא, ותשבוק לחובנא ולחטאנא ותחסניננא. י ואמר, הא אנא גזר קיים, קודם כל עמך אעביד פרישן, דלא אתבריאו בכל ארעא ובכל עממיא; ויחזי כל עמא דאת ביניהון ית עובדא דה', ארי דחיל הוא, דאנא, עביד עימך. יא טר לך--ית דאנא, מפקדך יומא דין; האנא מתריך מן קודמך, ית אמוראי וכנענאי, וחיתאי ופריזאי, וחיוואי ויבוסאי. יב אסתמר לך, דלמא תגזר קיים ליתיב ארעא, דאת, עליל עלה: דלמא יהי לתקלא, בינך. יג ארי ית איגוריהון תתרעון, וית קמתהון תתברון; וית אשיריהון, תקצצון. יד ארי לא תסגוד, לטעוות עממיא: ארי ה' קנא שמיה, אל קנא הוא. טו דלמא תגזר קיים, ליתיב ארעא; ויטעון בתר טעוותהון, וידבחון לטעוותהון, ויקרון לך, ותיכול מדבחיהון. טז ותיסב מבנתהון, לבנך; ויטעון בנתהון, בתר טעוותהון, ויטעיין ית בנך, בתר טעוותהון. יז דחלן דמתכא, לא תעביד לך. יח ית חגא דפטיריא, תיטר--שבעא יומין תיכול פטירא דפקידתך, לזמן ירחא דאביבא: ארי בירחא דאביבא, נפקתא ממצריים. יט כל פתח ולדא, דילי הוא; וכל בעירך דכרין תקדיש, בכור תור ואימר. כ ובוכרא דחמרא תפרוק באימרא, ואם לא תפרוק ותקפיה; כול בוכרא דבנך תפרוק, ולא ייתחזון קודמיי ריקנין. כא שיתא יומין תפלח, וביומא שביעאה תנוח; בזרועא ובחצדא, תנוח. כב וחגא דשבועיא תעביד לך, ביכורי חצד חיטין; וחגא, דכנשא--במיפקה, דשתא. כג תלת זמנין, בשתא--ייתחזון, כל דכורך, קודם ריבון עלמא ה', אלהא דישראל. כד ארי אתריך עממין מן קודמך, ואפתי ית תחומך; ולא יחמיד אנש, ית ארעך, במיסקך לאיתחזאה קודם ה' אלהך, תלת זמנין בשתא. כה לא תיכוס על חמיע, דם פסחי; ולא יביתון לצפרא, תרבי נכסת חגא דפסחא. כו ריש, ביכורי ארעך, תייתי, לבית מקדשא דה' אלהך; לא תיכלון בסר, בחלב. {פ}

כז ואמר ה' למשה, כתוב לך ית פתגמיא האילין: ארי על מימר פתגמיא האילין, גזרית עימך קיים--ועם ישראל. כח והוה תמן קודם ה', ארבעין יממין וארבעין לילוון--לחמא לא אכל, ומיא לא שתי; וכתב על לוחיא, ית פתגמי קיימא--עסרא, פתגמין. כט והוה, כד נחת משה מטורא דסיניי, ותרין לוחי דסהדותא בידא דמשה, במיחתיה מן טורא; ומשה לא ידע, ארי סגי זיו יקרא דאפוהי--במללותיה עימיה. ל וחזא אהרון וכל בני ישראל, ית משה, והא סגי, זיו יקרא דאפוהי; ודחילו, מלאתקרבא לוותיה. לא וקרא להון משה, ותבו לוותיה אהרון וכל רברביא בכנשתא; ומליל משה, עימהון. לב ובתר כין אתקרבו, כל בני ישראל; ופקידינון--ית כל דמליל ה' עימיה, בטורא דסיניי. לג ושיצי משה, מלמללא עימהון; ויהב על אפוהי, בית אפי. לד וכד עליל משה לקדם ה', למללא עימיה, מעדי ית בית אפי, עד מיפקיה; ונפיק, וממליל עם בני ישראל, ית, דמתפקד. לה וחזן בני ישראל, ית אפי משה, ארי סגי, זיו יקרא דאפי משה; ומתיב משה ית בית אפי על אפוהי, עד דעליל למללא עימיה. {ס}