תרגום אונקלוס מנוקד

תרגום אונקלוס - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ

שמות פרק כט

א ודין פתגמא דתעביד להון, לקדשא יתהון--לשמשא קודמיי: סב תור חד בר תורי, ודכרין תרין--שלמין. ב ולחים פטיר, וגריצן פטירן דפילן במשח, ואספוגין פטירין, דמשיחין במשח; סולת דחיטין, תעביד יתהון. ג ותיתין יתהון על סלא חד, ותקריב יתהון בסלא; וית תורא--וית, תרין דכרין. ד וית אהרון וית בנוהי תקריב, לתרע משכן זמנא; ותסחי יתהון, במיא. ה ותיסב ית לבושיא, ותלביש ית אהרון ית כיתונא, וית מעיל איפודא, וית איפודא וית חושנא; ותתקין ליה, בהמיין איפודא. ו ותשווי מצנפתא, על רישיה; ותיתין ית כלילא דקודשא, על מצנפתא. ז ותיסב ית משחא דרבותא, ותריק על רישיה; ותרבי, יתיה. ח וית בנוהי, תקריב; ותלבישינון, כיתונין. ט ותזריז יתהון המיינין אהרון ובנוהי, ותתקין להון קובעין, ותהי להון כהונתא, לקיים עלם; ותקריב קורבנא דאהרון, וקורבנא דבנוהי. י ותקריב, ית תורא, לקדם, משכן זמנא; ויסמוך אהרון ובנוהי ית ידיהון, על ריש תורא. יא ותיכוס ית תורא, קודם ה', בתרע, משכן זמנא. יב ותיסב מדמא דתורא, ותיתין על קרנת מדבחא באצבעך; וית כל דמא תשפוך, ליסודא דמדבחא. יג ותיסב, ית כל תרבא דחפי ית גווא, וית חצרא דעל כבדא, וית תרתין כוליין וית תרבא דעליהון; ותסיק, למדבחא. יד וית בסר תורא, וית משכיה וית אוכליה, תוקיד בנורא, מברא למשריתא: חטתא, הוא. טו וית דכרא חד, תיסב; ויסמכון אהרון ובנוהי, ית ידיהון--על ריש דכרא. טז ותיכוס, ית דכרא; ותיסב, ית דמיה, ותזרוק על מדבחא, סחור סחור. יז וית דכרא--תפליג, לאברוהי; ותחליל גוויה וכרעוהי, ותיתין על אברוהי ועל רישיה. יח ותסיק ית כל דכרא למדבחא, עלתא הוא קודם ה'; לאתקבלא ברעווא, קורבנא קודם ה' הוא. יט ותיסב, ית דכרא תניינא; ויסמוך אהרון ובנוהי ית ידיהון, על ריש דכרא. כ ותיכוס ית דכרא, ותיסב מדמיה ותיתין על רום אודנא דאהרון ועל רום אודנא דבנוהי דימינא, ועל אליון ידהון דימינא, ועל אליון רגלהון דימינא; ותזרוק ית דמא על מדבחא, סחור סחור. כא ותיסב מן דמא דעל מדבחא, וממשחא דרבותא, ותדי על אהרון ועל לבושוהי, ועל בנוהי ועל לבושי בנוהי עימיה; ויתקדש הוא ולבושוהי, ובנוהי ולבושי בנוהי עימיה. כב ותיסב מן דכרא תרבא ואלייתא וית תרבא דחפי ית גווא, וית חצר כבדא וית תרתין כוליין וית תרבא דעליהון, וית, שקא דימינא: ארי דכר קורבניא, הוא. כג ופיתא דלחים חדא, וגריצתא דלחים משח חדא--ואספוג חד: מסלא, דפטיריא--דקדם ה'. כד ותשווי כולא--על ידי אהרון, ועל ידי בנוהי; ותרים יתהון ארמא, קודם ה'. כה ותיסב יתהון מידהון, ותסיק למדבחא על עלתא; לאתקבלא ברעווא קודם ה', קורבנא הוא קודם ה'. כו ותיסב ית חדיא, מדכר קורבניא דלאהרון, ותרים יתיה ארמא, קודם ה'; ויהי לך, לוחלק. כז ותקדיש ית חדיא דארמותא, וית שקא דאפרשותא, דאיתרם, ודאיתפרש: מדכר, קורבניא--מדלאהרון, ומדלבנוהי. כח ויהי לאהרון ולבנוהי לקיים עלם, מן בני ישראל, ארי אפרשותא, הוא; ואפרשותא יהי מן בני ישראל, מנכסת קודשיהון--אפרשותהון, קודם ה'. כט ולבושי קודשא דלאהרון, יהון לבנוהי בתרוהי, לרבאה בהון, ולקרבא בהון ית קורבנהון. ל שבעא יומין, ילבשינון כהנא תחותוהי--מבנוהי: דייעול למשכן זמנא, לשמשא בקודשא. לא וית דכר קורבניא, תיסב; ותבשיל ית בסריה, באתר קדיש. לב וייכול אהרון ובנוהי ית בסר דכרא, וית לחמא דבסלא, בתרע, משכן זמנא. לג וייכלון יתהון דאתכפר בהון, לקרבא ית קורבנהון לקדשא יתהון; וחילוניי לא ייכול, ארי קודשא אינון. לד ואם ישתאר מבסר קורבניא, ומן לחמא--עד צפרא: ותוקיד ית דאשתאר בנורא, לא יתאכיל ארי קודשא הוא. לה ותעביד לאהרון ולבנוהי, כדין, ככול דפקידית, יתך; שבעא יומין, תקריב קורבנהון. לו ותורא דחטתא תעביד ליומא, על כיפוריא, ותדכי על מדבחא, בכפרותך עלוהי; ותרבי יתיה, לקדשותיה. לז שבעא יומין, תכפר על מדבחא, ותקדיש, יתיה; ויהי מדבחא קודש קודשין, כל דיקרב במדבחא יתקדש. {ס}

לח ודין, דתעביד על מדבחא: אימרין בני שנא תרין ליומא, תדירא. לט ית אימרא חד, תעביד בצפרא; וית אימרא תניינא, תעביד בין שמשיא. מ ועסרונא סולתא דפיל במשח כתישא, רבעות הינא, ונסכא, רבעות הינא חמרא--לאימרא, חד. מא וית אימרא תניינא, תעביד בין שמשיא: כמנחת צפרא וכנסכה, תעביד לה, לאתקבלא ברעווא, קורבנא קודם ה'. מב עלת תדירא לדריכון, בתרע משכן זמנא קודם ה', דאזמין מימרי לכון תמן, למללא עימך תמן. מג ואזמין מימרי תמן, לבני ישראל; ואתקדש, ביקרי. מד ואקדיש ית משכן זמנא, וית מדבחא; וית אהרון וית בנוהי אקדיש, לשמשא קודמיי. מה ואשרי שכינתי, בגו בני ישראל; ואהוי להון, לאלה. מו ויידעון, ארי אנא ה' אלההון, דאפיקית יתהון מארעא דמצריים, לאשראה שכינתי ביניהון: אנא, ה' אלההון. {פ}