תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד


דברים פרק לב

א האזינו השמים, ואדברה;  {ס}  ותשמע הארץ, אמרי-פי.  {ר}
ב יערף כמטר לקחי,  {ס}  תזל כטל אמרתי,  {ר}
כשעירם עלי-דשא,  {ס}  וכרביבים עלי-עשב.  {ר}
ג כי שם יהוה, אקרא:  {ס}  הבו גדל, לאלהינו.  {ר}
ד הצור תמים פעלו,  {ס}  כי כל-דרכיו משפט:  {ר}
אל אמונה ואין עול,  {ס}  צדיק וישר הוא.  {ר}
ה שחת לו לא, בניו מומם:  {ס}  דור עקש, ופתלתל.  {ר}
ו ה ליהוה, תגמלו-זאת--  {ס}  עם נבל, ולא חכם:  {ר}
הלוא-הוא אביך קנך,  {ס}  הוא עשך ויכננך.  {ר}
ז זכר ימות עולם, בינו שנות דר-ודר;  {ס}  שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך.  {ר}
ח בהנחל עליון גוים,  {ס}  בהפרידו בני אדם;  {ר}
יצב גבלת עמים,  {ס}  למספר בני ישראל.  {ר}
ט כי חלק יהוה, עמו:  {ס}  יעקב, חבל נחלתו.  {ר}
י ימצאהו בארץ מדבר,  {ס}  ובתהו ילל ישמן;  {ר}
יסבבנהו, יבוננהו--  {ס}  יצרנהו, כאישון עינו.  {ר}
יא כנשר יעיר קנו, על-גוזליו ירחף;  {ס}  יפרש כנפיו יקחהו, ישאהו על-אברתו.  {ר}
יב יהוה, בדד ינחנו;  {ס}  ואין עמו, אל נכר.  {ר}
יג ירכבהו על-במותי במתי ארץ,  {ס}  ויאכל תנובת שדי;  {ר}
וינקהו דבש מסלע,  {ס}  ושמן מחלמיש צור.  {ר}
יד חמאת בקר וחלב צאן,  {ס}  עם-חלב כרים ואילים  {ר}
בני-בשן ועתודים,  {ס}  עם-חלב, כליות חטה;  {ר}
ודם-ענב, תשתה-חמר.  {ס}  טו וישמן ישרון ויבעט,  {ר}
שמנת עבית כשית;  {ס}  ויטש אלוה עשהו,  {ר}
וינבל צור ישעתו.  {ס}  טז יקנאהו, בזרים;  {ר}
בתועבת, יכעיסהו.  {ס}  יז יזבחו, לשדים לא אלה--  {ר}
אלהים, לא ידעום;  {ס}  חדשים מקרב באו,  {ר}
לא שערום אבתיכם.  {ס}  יח צור ילדך, תשי;  {ר}
ותשכח, אל מחללך.  {ס}  יט וירא יהוה, וינאץ,  {ר}
מכעס בניו, ובנתיו.  {ס}  כ ויאמר, אסתירה פני מהם--  {ר}
אראה, מה אחריתם:  {ס}  כי דור תהפכת המה,  {ר}
בנים לא-אמן בם.  {ס}  כא הם קנאוני בלא-אל,  {ר}
כעסוני בהבליהם;  {ס}  ואני אקניאם בלא-עם,  {ר}
בגוי נבל אכעיסם.  {ס}  כב כי-אש קדחה באפי,  {ר}
ותיקד עד-שאול תחתית;  {ס}  ותאכל ארץ ויבלה,  {ר}
ותלהט מוסדי הרים.  {ס}  כג אספה עלימו, רעות;  {ר}
חצי, אכלה-בם.  {ס}  כד מזי רעב ולחמי רשף,  {ר}
וקטב מרירי;  {ס}  ושן-בהמת, אשלח-בם,  {ר}
עם-חמת, זחלי עפר.  {ס}  כה מחוץ, תשכל-חרב, ומחדרים, אימה; גם-בחור,  {ר}
גם-בתולה--יונק, עם-איש שיבה.  {ס}  כו אמרתי, אפאיהם;  {ר}
אשביתה מאנוש, זכרם.  {ס}  כז לולי, כעס אויב אגור--  {ר}
פן-ינכרו, צרימו:  {ס}  פן-יאמרו ידנו רמה,  {ר}
ולא יהוה פעל כל-זאת.  {ס}  כח כי-גוי אבד עצות, המה;  {ר}
ואין בהם, תבונה.  {ס}  כט לו חכמו, ישכילו זאת;  {ר}
יבינו, לאחריתם.  {ס}  ל איכה ירדף אחד, אלף,  {ר}
ושנים, יניסו רבבה:  {ס}  אם-לא כי-צורם מכרם,  {ר}
ויהוה הסגירם.  {ס}  לא כי לא כצורנו, צורם;  {ר}
ואיבינו, פלילים.  {ס}  לב כי-מגפן סדם גפנם,  {ר}
ומשדמת עמרה:  {ס}  ענבמו, ענבי-רוש--  {ר}
אשכלת מררת, למו.  {ס}  לג חמת תנינם, יינם;  {ר}
וראש פתנים, אכזר.  {ס}  לד הלא-הוא, כמס עמדי;  {ר}
חתום, באוצרתי.  {ס}  לה לי נקם ושלם,  {ר}
לעת תמוט רגלם:  {ס}  כי קרוב יום אידם,  {ר}
וחש עתדת למו.  {ס}  לו כי-ידין יהוה עמו,  {ר}
ועל-עבדיו יתנחם:  {ס}  כי יראה כי-אזלת יד,  {ר}
ואפס עצור ועזוב.  {ס}  לז ואמר, אי אלהימו--  {ר}
צור, חסיו בו.  {ס}  לח אשר חלב זבחימו יאכלו,  {ר}
ישתו יין נסיכם;  {ס}  יקומו, ויעזרכם--  {ר}
יהי עליכם, סתרה.  {ס}  לט ראו עתה, כי אני אני הוא,  {ר}
ואין אלהים, עמדי:  {ס}  אני אמית ואחיה,  {ר}
מחצתי ואני ארפא,  {ס}  ואין מידי, מציל.  {ר}
מ כי-אשא אל-שמים, ידי;  {ס}  ואמרתי, חי אנכי לעלם.  {ר}
מא אם-שנותי ברק חרבי,  {ס}  ותאחז במשפט ידי;  {ר}
אשיב נקם לצרי,  {ס}  ולמשנאי אשלם.  {ר}
מב אשכיר חצי מדם,  {ס}  וחרבי תאכל בשר;  {ר}
מדם חלל ושביה,  {ס}  מראש פרעות אויב.  {ר}
מג הרנינו גוים עמו,  {ס}  כי דם-עבדיו יקום;  {ר}
ונקם ישיב לצריו,  {ס}  וכפר אדמתו עמו.  {ר}
{ש}

מד ויבא משה, וידבר את-כל-דברי השירה-הזאת--באזני העם:  הוא, והושע בן-נון.  מה ויכל משה, לדבר את-כל-הדברים האלה--אל-כל-ישראל.  מו ויאמר אלהם, שימו לבבכם, לכל-הדברים, אשר אנכי מעיד בכם היום:  אשר תצום, את-בניכם, לשמר לעשות, את-כל-דברי התורה הזאת.  מז כי לא-דבר רק הוא, מכם--כי-הוא, חייכם; ובדבר הזה, תאריכו ימים על-האדמה, אשר אתם עברים את-הירדן שמה, לרשתה.  {פ}

מח וידבר יהוה אל-משה, בעצם היום הזה לאמר.  מט עלה אל-הר העברים הזה הר-נבו, אשר בארץ מואב, אשר, על-פני ירחו; וראה את-ארץ כנען, אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה.  נ ומת, בהר אשר אתה עלה שמה, והאסף, אל-עמיך:  כאשר-מת אהרן אחיך, בהר ההר, ויאסף, אל-עמיו.  נא על אשר מעלתם בי, בתוך בני ישראל, במי-מריבת קדש, מדבר-צן--על אשר לא-קדשתם אותי, בתוך בני ישראל.  נב כי מנגד, תראה את-הארץ; ושמה, לא תבוא--אל-הארץ, אשר-אני נתן לבני ישראל.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד