תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ז

א כי יביאך, יהוה אלהיך, אל-הארץ, אשר-אתה בא-שמה לרשתה; ונשל גוים-רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי, והחוי והיבוסי--שבעה גוים, רבים ועצומים ממך. ב ונתנם יהוה אלהיך, לפניך--והכיתם: החרם תחרים אתם, לא-תכרת להם ברית ולא תחנם. ג ולא תתחתן, בם: בתך לא-תתן לבנו, ובתו לא-תקח לבנך. ד כי-יסיר את-בנך מאחרי, ועבדו אלהים אחרים; וחרה אף-יהוה בכם, והשמידך מהר. ה כי-אם-כה תעשו, להם--מזבחתיהם תתצו, ומצבתם תשברו; ואשירהם, תגדעון, ופסיליהם, תשרפון באש. ו כי עם קדוש אתה, ליהוה אלהיך: בך בחר יהוה אלהיך, להיות לו לעם סגלה, מכל העמים, אשר על-פני האדמה. ז לא מרבכם מכל-העמים, חשק יהוה בכם--ויבחר בכם: כי-אתם המעט, מכל-העמים. ח כי מאהבת יהוה אתכם, ומשמרו את-השבעה אשר נשבע לאבתיכם, הוציא יהוה אתכם, ביד חזקה; ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך-מצרים. ט וידעת, כי-יהוה אלהיך הוא האלהים: האל, הנאמן--שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי מצותו, לאלף דור. י ומשלם לשנאיו אל-פניו, להאבידו: לא יאחר לשנאו, אל-פניו ישלם-לו. יא ושמרת את-המצוה ואת-החקים ואת-המשפטים, אשר אנכי מצוך היום--לעשותם. {פ}

יב והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אתם--ושמר יהוה אלהיך לך, את-הברית ואת-החסד, אשר נשבע, לאבתיך. יג ואהבך, וברכך והרבך; וברך פרי-בטנך ופרי-אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך, שגר-אלפיך ועשתרת צאנך, על האדמה, אשר-נשבע לאבתיך לתת לך. יד ברוך תהיה, מכל-העמים: לא-יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך. טו והסיר יהוה ממך, כל-חלי; וכל-מדוי מצרים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל-שנאיך. טז ואכלת את-כל-העמים, אשר יהוה אלהיך נתן לך--לא-תחוס עינך, עליהם; ולא תעבד את-אלהיהם, כי-מוקש הוא לך. {ס}

יז כי תאמר בלבבך, רבים הגוים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם. יח לא תירא, מהם: זכר תזכר, את אשר-עשה יהוה אלהיך, לפרעה, ולכל-מצרים. יט המסת הגדלת אשר-ראו עיניך, והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה, אשר הוצאך, יהוה אלהיך; כן-יעשה יהוה אלהיך, לכל-העמים, אשר-אתה ירא, מפניהם. כ וגם, את-הצרעה, ישלח יהוה אלהיך, בם: עד-אבד, הנשארים והנסתרים--מפניך. כא לא תערץ, מפניהם: כי-יהוה אלהיך בקרבך, אל גדול ונורא. כב ונשל יהוה אלהיך את-הגוים האל, מפניך--מעט מעט: לא תוכל כלתם מהר, פן-תרבה עליך חית השדה. כג ונתנם יהוה אלהיך, לפניך; והמם מהומה גדלה, עד השמדם. כד ונתן מלכיהם, בידך, והאבדת את-שמם, מתחת השמים: לא-יתיצב איש בפניך, עד השמדך אתם. כה פסילי אלהיהם, תשרפון באש; לא-תחמד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך--פן תוקש בו, כי תועבת יהוה אלהיך הוא. כו ולא-תביא תועבה אל-ביתך, והיית חרם כמהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי-חרם הוא. {פ}