תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כד

א כי-ייקח איש אישה, ובעלה; והיה אם-לא תמצא-חן בעיניו, כי-מצא בה ערוות דבר--וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו. ב ויצאה, מביתו; והלכה, והייתה לאיש-אחר. ג ושנאה, האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו; או כי ימות האיש האחרון, אשר-לקחה לו לאישה. ד לא-יוכל בעלה הראשון אשר-שילחה לשוב לקחתה להיות לו לאישה, אחרי אשר הוטמאה--כי-תועבה היא, לפני יהוה; ולא תחטיא, את-הארץ, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה. {ס}

ה כי-ייקח איש, אישה חדשה--לא ייצא בצבא, ולא-יעבור עליו לכל-דבר: נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושימח, את-אשתו אשר-לקח. ו לא-יחבול ריחיים, ורכב: כי-נפש, הוא חובל. {ס}

ז כי-יימצא איש, גונב נפש מאחיו מבני ישראל, והתעמר-בו, ומכרו--ומת הגנב ההוא, וביערת הרע מקרבך. {ס}

ח הישמר בנגע-הצרעת לשמור מאוד, ולעשות: ככול אשר-יורו אתכם הכוהנים הלויים, כאשר ציוויתים--תשמרו לעשות. ט זכור, את אשר-עשה יהוה אלוהיך למרים, בדרך, בצאתכם ממצריים. {ס}

י כי-תשה בריעך, משאת מאומה--לא-תבוא אל-ביתו, לעבוט עבוטו. יא בחוץ, תעמוד; והאיש, אשר אתה נושה בו, יוציא אליך את-העבוט, החוצה. יב ואם-איש עני, הוא--לא תשכב, בעבוטו. יג השב תשיב לו את-העבוט כבוא השמש, ושכב בשלמתו ובירכך; ולך תהיה צדקה, לפני יהוה אלוהיך. {ס}

יד לא-תעשוק שכיר, עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך. טו ביומו תיתן שכרו ולא-תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו, הוא נושא את-נפשו; ולא-יקרא עליך אל-יהוה, והיה בך חטא. {ס}

טז לא-יומתו אבות על-בנים, ובנים לא-יומתו על-אבות: איש בחטאו, יומתו. {ס}

יז לא תטה, משפט גר יתום; ולא תחבול, בגד אלמנה. יח וזכרת, כי עבד היית במצריים, ויפדך יהוה אלוהיך, משם; על-כן אנוכי מצווך, לעשות, את-הדבר, הזה. {ס}

יט כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו--לגר ליתום ולאלמנה, יהיה: למען יברכך יהוה אלוהיך, בכול מעשה ידיך. {ס}

כ כי תחבוט זיתך, לא תפאר אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כא כי תבצור כרמך, לא תעולל אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כב וזכרת, כי-עבד היית בארץ מצריים; על-כן אנוכי מצווך, לעשות, את-הדבר, הזה. {ס}