תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כב

א לא־תראה את־שור אחיך או את־שייו, נידחים, והתעלמת, מהם: השב תשיבם, לאחיך. ב ואם־לא קרוב אחיך אליך, ולא ידעתו--ואספתו, אל־תוך ביתך, והיה עימך עד דרוש אחיך אותו, והשבותו לו. ג וכן תעשה לחמורו, וכן תעשה לשמלתו, וכן תעשה לכל־אבידת אחיך אשר־תאבד ממנו, ומצאתה: לא תוכל, להתעלם. {ס}

ד לא־תראה את־חמור אחיך או שורו, נופלים בדרך, והתעלמת, מהם: הקם תקים, עימו. {ס}

ה לא־יהיה כלי־גבר על־אישה, ולא־ילבש גבר שמלת אישה: כי תועבת יהוה אלוהיך, כל־עושה אלה. {פ}

ו כי ייקרא קן־ציפור לפניך בדרך בכל־עץ או על־הארץ, אפרוחים או ביצים, והאם רובצת על־האפרוחים, או על־הביצים--לא־תיקח האם, על־הבנים. ז שלח תשלח את־האם, ואת־הבנים תיקח־לך, למען ייטב לך, והארכת ימים. {ס}

ח כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך; ולא־תשים דמים בביתך, כי־ייפול הנופל ממנו. ט לא־תזרע כרמך, כלאיים: פן־תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם. {ס}

י לא־תחרוש בשור־ובחמור, יחדיו. יא לא תלבש שעטנז, צמר ופשתים יחדיו. {ס}

יב גדילים, תעשה־לך, על־ארבע כנפות כסותך, אשר תכסה־בה. {ס}

יג כי־ייקח איש, אישה; ובא אליה, ושנאה. יד ושם לה עלילות דברים, והוציא עליה שם רע; ואמר, את־האישה הזאת לקחתי, ואקרב אליה, ולא־מצאתי לה בתולים. טו ולקח אבי הנערה, ואימה; והוציאו את־בתולי הנערה, אל־זקני העיר--השערה. טז ואמר אבי הנערה, אל־הזקנים: את־בתי, נתתי לאיש הזה לאישה--וישנאהא. יז והנה־הוא שם עלילות דברים לאמור, לא־מצאתי לבתך בתולים, ואלה, בתולי בתי; ופרשו, השמלה, לפני, זקני העיר. יח ולקחו זקני העיר־ההיא, את־האיש; וייסרו, אותו. יט וענשו אותו מאה כסף, ונתנו לאבי הנערה--כי הוציא שם רע, על בתולת ישראל; ולו־תהיה לאישה, לא־יוכל לשלחה כל־ימיו. {ס}

כ ואם־אמת היה, הדבר הזה: לא־נמצאו בתולים, לנערה. כא והוציאו את־הנערה אל־פתח בית־אביה, וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה--כי־עשתה נבלה בישראל, לזנות בית אביה; וביערת הרע, מקרבך. {ס}

כב כי־יימצא איש שוכב עם־אישה בעולת־בעל, ומתו גם־שניהם--האיש השוכב עם־האישה, והאישה; וביערת הרע, מישראל. {ס}

כג כי יהיה נערה בתולה, מאורשה לאיש; ומצאה איש בעיר, ושכב עימה. כד והוצאתם את־שניהם אל־שער העיר ההיא, וסקלתם אותם באבנים ומתו--את־הנערה על־דבר אשר לא־צעקה בעיר, ואת־האיש על־דבר אשר־עינה את־אשת ריעהו; וביערת הרע, מקרבך. {ס}

כה ואם־בשדה ימצא האיש, את־הנערה המאורשה, והחזיק־בה האיש, ושכב עימה: ומת, האיש אשר־שכב עימה--לבדו. כו ולנערה לא־תעשה דבר, אין לנערה חטא מוות: כי כאשר יקום איש על־ריעהו, ורצחו נפש--כן, הדבר הזה. כז כי בשדה, מצאה; צעקה, הנערה המאורשה, ואין מושיע, לה. {ס}

כח כי־ימצא איש, נערה בתולה אשר לא־אורשה, ותפשה, ושכב עימה; ונמצאו. כט ונתן האיש השוכב עימה, לאבי הנערה--חמישים כסף; ולו־תהיה לאישה, תחת אשר עינה--לא־יוכל שלחה, כל־ימיו. {ס}