תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ז

א כי יביאך, יהוה אלוהיך, אל־הארץ, אשר־אתה בא־שמה לרשתה; ונשל גויים־רבים מפניך החיתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפריזי, והחיווי והיבוסי--שבעה גויים, רבים ועצומים ממך. ב ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך--והכיתם: החרם תחרים אותם, לא־תכרות להם ברית ולא תחונם. ג ולא תתחתן, בם: בתך לא־תיתן לבנו, ובתו לא־תיקח לבנך. ד כי־יסיר את־בנך מאחריי, ועבדו אלוהים אחרים; וחרה אף־יהוה בכם, והשמידך מהר. ה כי־אם־כה תעשו, להם--מזבחותיהם תיתוצו, ומצבותם תשברו; ואשריהם, תגדעון, ופסיליהם, תשרפון באש. ו כי עם קדוש אתה, ליהוה אלוהיך: בך בחר יהוה אלוהיך, להיות לו לעם סגולה, מכול העמים, אשר על־פני האדמה. ז לא מרובכם מכל־העמים, חשק יהוה בכם--ויבחר בכם: כי־אתם המעט, מכל־העמים. ח כי מאהבת יהוה אתכם, ומשומרו את־השבועה אשר נשבע לאבותיכם, הוציא יהוה אתכם, ביד חזקה; ויפדך מבית עבדים, מיד פרעה מלך־מצריים. ט וידעת, כי־יהוה אלוהיך הוא האלוהים: האל, הנאמן--שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו, לאלף דור. י ומשלם לשונאיו אל־פניו, להאבידו: לא יאחר לשונאו, אל־פניו ישלם־לו. יא ושמרת את־המצוה ואת־החוקים ואת־המשפטים, אשר אנוכי מצווך היום--לעשותם. {פ}

יב והיה עקב תשמעון, את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם, אותם--ושמר יהוה אלוהיך לך, את־הברית ואת־החסד, אשר נשבע, לאבותיך. יג ואהבך, ובירכך והרבך; ובירך פרי־בטנך ופרי־אדמתך דגנך ותירושך ויצהרך, שגר־אלפיך ועשתרות צאנך, על האדמה, אשר־נשבע לאבותיך לתת לך. יד ברוך תהיה, מכל־העמים: לא־יהיה בך עקר ועקרה, ובבהמתך. טו והסיר יהוה ממך, כל־חולי; וכל־מדווי מצריים הרעים אשר ידעת, לא ישימם בך, ונתנם, בכל־שונאיך. טז ואכלת את־כל־העמים, אשר יהוה אלוהיך נותן לך--לא־תחוס עינך, עליהם; ולא תעבוד את־אלוהיהם, כי־מוקש הוא לך. {ס}

יז כי תאמר בלבבך, רבים הגויים האלה ממני; איכה אוכל, להורישם. יח לא תירא, מהם: זכור תזכור, את אשר־עשה יהוה אלוהיך, לפרעה, ולכל־מצריים. יט המסות הגדולות אשר־ראו עיניך, והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה, אשר הוציאך, יהוה אלוהיך; כן־יעשה יהוה אלוהיך, לכל־העמים, אשר־אתה ירא, מפניהם. כ וגם, את־הצרעה, ישלח יהוה אלוהיך, בם: עד־אבוד, הנשארים והנסתרים--מפניך. כא לא תערוץ, מפניהם: כי־יהוה אלוהיך בקרבך, אל גדול ונורא. כב ונשל יהוה אלוהיך את־הגויים האל, מפניך--מעט מעט: לא תוכל כלותם מהר, פן־תרבה עליך חית השדה. כג ונתנם יהוה אלוהיך, לפניך; והמם מהומה גדולה, עד הישמדם. כד ונתן מלכיהם, בידך, והאבדת את־שמם, מתחת השמיים: לא־יתייצב איש בפניך, עד השמידך אותם. כה פסילי אלוהיהם, תשרפון באש; לא־תחמוד כסף וזהב עליהם, ולקחת לך--פן תיווקש בו, כי תועבת יהוה אלוהיך הוא. כו ולא־תביא תועבה אל־ביתך, והיית חרם כמוהו; שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי־חרם הוא. {פ}